פירושים, סיכום, צוואת דוד, אדוניהו בת שבע ואבישג השונמית, מות אדוניהו, גרוש אביתר, חיסולו של יואב ושמעי בן גרא, דפי עבודה ועוד.
תוכן העניינים
להתרשמות מתכני הפרק
♥ פירושי מילים והסברים (חלקי)
♥ צוואת דוד
♥ בקשת אדוניהו לשאת לאישה את אבישג השונמית
למנויים בלבד
♦ פירושי מילים והסברים
♦ סיכום, תוכן הפרק
♦ צוואת דוד
♦ מות דוד וראשית ימי מלכות שלמה
♦ בקשת אדוניהו לשאת לאישה את אבישג השונמית
♦ – אדוניהו ובת שבע
♦ – בת שבע ושלמה
♦ – מעמדה של אבישג
♦ מה היה המניע של בת שבע לעזור לאדוניהו
♦ אמצעים אמנותיים בפרק
♦ סופו של אדוניהו
♦ גירוש אביתר הכהן
♦ סופו של יואב
♦ סופו של שמעי בן גרא
♦ כינון מלכות שלמה
♦ שעורי בית ודפי עבודה
פירושי מילים והסברים
לקבלת פירושים והסברים הניחו את מצביע העכבר על המילים המסומנות.
א וַיִּקְרְבוּ יְמֵי דָוִד לָמוּת וַיְצַו אֶת שְׁלֹמֹה בְנוֹ לֵאמֹר.
ב אָנֹכִי הֹולֵךְ בְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ וְחָזַקְתָּ וְהָיִיתָ לְאִישׁ.
ג וְשָׁמַרְתָּ אֶת מִשְׁמֶרֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו לִשְׁמֹור חֻקֹּותָיו, מִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְעֵדְוֹתָיו, כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה, לְמַעַן תַּשְׂכִּיל אֵת כָּל אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה וְאֵת כָּל אֲשֶׁר תִּפְנֶה שָׁם.
ד לְמַעַן יָקִים יְהוָה אֶת דְּבָרוֹ, אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלַי לֵאמֹר, אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ אֶת דַּרְכָּם לָלֶכֶת לְפָנַי בֶּאֱמֶת בְּכָל לְבָבָם וּבְכָל נַפְשָׁם לֵאמֹר: לֹא יִכָּרֵת לְךָ אִישׁ מֵעַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל.
ה וְגַם אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לִי יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה, אֲשֶׁר עָשָׂה לִשְׁנֵי שָׂרֵי צִבְאוֹת יִשְׂרָאֵל לְאַבְנֵר בֶּן נֵר וְלַעֲמָשָׂא בֶן יֶתֶר וַיַּהַרְגֵם, וַיָּשֶׂם דְּמֵי מִלְחָמָה בְּשָׁלֹום. וַיִּתֵּן דְּמֵי מִלְחָמָה בַּחֲגֹרָתוֹ אֲשֶׁר בְּמָתְנָיו וּבְנַעֲלוֹ אֲשֶׁר בְּרַגְלָיו.
ו וְעָשִׂיתָ כְּחָכְמָתֶךָ, וְלֹא תוֹרֵד שֵׂיבָתוֹ בְּשָׁלֹום שְׁאֹול.
ז וְלִבְנֵי בַרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי תַּעֲשֶׂה חֶסֶד וְהָיוּ בְּאֹוכְלֵי שֻׁלְחָנֶךָ, כִּי כֵן קָרְבוּ אֵלַי בְּבָרְחִי מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם אָחִיךָ.
ח וְהִנֵּה עִמְּךָ שִׁמְעִי בֶן גֵּרָא בֶן הַיְמִינִי מִבַּחֻרִים, וְהוּא קִלְלַנִי קְלָלָה נִמְרֶצֶת בְּיוֹם לֶכְתִּי מַחֲנָיִם. וְהוּא יָרַד לִקְרָאתִי הַיַּרְדֵּן, וָאֶשָּׁבַע לוֹ בַיהוָה לֵאמֹר: אִם אֲמִיתְךָ בֶּחָרֶב.
ט וְעַתָּה, אַל תְּנַקֵּהוּ, כִּי אִישׁ חָכָם אָתָּה, וְיָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לּוֹ, וְהוֹרַדְתָּ אֶת שֵׂיבָתוֹ בְּדָם שְׁאוֹל. י וַיִּשְׁכַּב דָּוִד עִם אֲבֹותָיו וַיִּקָּבֵר בְּעִיר דָּוִד.
יא וְהַיָּמִים אֲשֶׁר מָלַךְ דָּוִד עַל יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה; בְּחֶבְרוֹן מָלַךְ שֶׁבַע שָׁנִים, וּבִירוּשָׁלִַם מָלַךְ שְׁלֹושִׁים וְשָׁלֹושׁ שָׁנִים.
יב וּשְׁלֹמֹה יָשַׁב עַל כִּסֵּא דָּוִד אָבִיו וַתִּכֹּן מַלְכֻתוֹ מְאֹד.
יג וַיָּבֹוא אֲדֹנִיָּהוּ בֶן חַגִּית אֶל בַּת שֶׁבַע אֵם שְׁלֹמֹה. וַתֹּאמֶר: "הֲשָׁלוֹם בֹּואֶךָ?" וַיֹּאמֶר: "שָׁלוֹם".
יד וַיֹּאמֶר: "דָּבָר לִי אֵלָיִךְ": וַתֹּאמֶר: "דַּבֵּר".
טו וַיֹּאמֶר: "אַתְּ יָדַעַתְּ כִּי לִי הָיְתָה הַמְּלוּכָה, וְעָלַי שָׂמוּ כָל יִשְׂרָאֵל פְּנֵיהֶם לִמְלֹךְ, וַתִּסֹּב הַמְּלוּכָה וַתְּהִי לְאָחִי כִּי מֵיְהוָה הָיְתָה לּוֹ.
טז וְעַתָּה, שְׁאֵלָה אַחַת אָנֹכִי שֹׁואֵל מֵאִתָּךְ, אַל תָּשִׁיבִי אֶת פָּנָי". וַתֹּאמֶר אֵלָיו: "דַּבֵּר".
צוואת דוד
פסוקים א-ט
ערב מותו השאיר דוד לשלמה צוואה.
חלק ראשון – אישי
דוד חיזק ועודד את שלמה: "וְחָזַקְתָּ וְהָיִיתָ לְאִישׁ".
הורה לו לשמור על מצוות ה': "וְשָׁמַרְתָּ אֶת מִשְׁמֶרֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו לִשְׁמֹר חֻקֹּתָיו מִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְעֵדְוֹתָיו כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה".
שלמה יהייה חייב להקפיד על חוקי ה':
א. כדי שיצליח בכל אשר יעשה: "לְמַעַן תַּשְׂכִּיל אֵת כָּל אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה".
ב. כדי ששושלתו תמשיך למלוך: "לֹא יִכָּרֵת לְךָ אִישׁ מֵעַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל", בתנאי שבניו ילכו בדרך ה'.
חלק שני – תשלום לאוהבי דוד ולאויביו.
בחלק השני של צוואתו ציווה דוד על שלמה לסגור חשבון עם אויביו, ולגמול טובה לברזילי הגלעדי על התמיכה שנתן לו בעת בריחתו מפני אבשלום: "וְלִבְנֵי בַרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי תַּעֲשֶׂה חֶסֶד וְהָיוּ בְּאֹוכְלֵי שֻׁלְחָנֶךָ, כִּי כֵן קָרְבוּ אֵלַי בְּבָרְחִי מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם אָחִיךָ".
שני אנשים שדוד לא סלח להם הוזכרו בצוואת הדמים שלו.
יואב בן צרויה
דוד ביקש משלמה שינקום ביואב את מותם של אבנר בן נר, שר צבאו של שאול, ועמשא בן יתר, שרצח אותם בדם קר, וכמעט שסיבך פוליטית את דוד ברצח שלהם:
"וְגַם אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לִי יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה אֲשֶׁר עָשָׂה לִשְׁנֵי שָׂרֵי צִבְאוֹת יִשְׂרָאֵל לְאַבְנֵר בֶּן נֵר וְלַעֲמָשָׂא בֶן יֶתֶר וַיַּהַרְגֵם, וַיָּשֶׂם דְּמֵי מִלְחָמָה בְּשָׁלֹום. וַיִּתֵּן דְּמֵי מִלְחָמָה בַּחֲגֹרָתוֹ אֲשֶׁר בְּמָתְנָיו וּבְנַעֲלוֹ אֲשֶׁר בְּרַגְלָיו".
| בבסיס מנהג נקמת הדם עמדה האמונה שדם שפוך זועק לנקמה. דמו השפוך של הנרצח לא יירגע עד שהרוצח ייענש. |
דוד האמין שדמם של הנרצחים החפים מפשע זעק לנקמה, ורק במותו של יואב יוסר האשם לכך מבית דוד.
דוד התעלם מכל הטובות שעשה לו יואב וציווה על שלמה: "וְעָשִׂיתָ כְּחָכְמָתֶךָ, וְלֹא תוֹרֵד שֵׂיבָתוֹ בְּשָׁלֹום שְׁאֹול".
שמעי בן גרא
שמעי הוא האיש שקילל את דוד בשעה שברח מפני אבשלום, וביקש, מאוחר יותר, כשהמרד דוכא את סליחתו. דוד נשבע לו אז, שלא יהרוג אותו, אבל מסתבר שמעולם לא סלח לו.
דוד ציווה על שלמה להמית להוציא את שמעי להורג בחכמה ובזמן הנכון: "וְעַתָּה, אַל תְּנַקֵּהוּ, כִּי אִישׁ חָכָם אָתָּה, וְיָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לּוֹ, וְהוֹרַדְתָּ אֶת שֵׂיבָתוֹ בְּדָם שְׁאוֹל".
דוד לא חיסל את האנשים האלה בעצמו, אם משום שנשבע להם, ואם בגלל שיקולים פוליטיים, אבל לא סלח להם וגם ידע שאנשים אלה עלולים לסכן את שילטונו של שלמה, ומוטב להרחיקם.
מות דוד וראשית ימי מלכותו של שלמה
פסוקים י-יב
פסוקים אלה מדווחים בקצרה:
♦ מותו של דוד: "וַיִּשְׁכַּב דָּוִד עִם אֲבֹותָיו".
♦ מקום קבורתו: "וַיִּקָּבֵר בְּעִיר דָּוִד".
♦ סיכום שנות מלכותו: "וְהַיָּמִים אֲשֶׁר מָלַךְ דָּוִד עַל יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה; בְּחֶבְרוֹן מָלַךְ שֶׁבַע שָׁנִים וּבִירוּשָׁלִַם מָלַךְ שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹושׁ שָׁנִים".
♦ השלטון עבר באופן מסודר לידי שלמה: "וּשְׁלֹמֹה יָשַׁב עַל כִּסֵּא דָּוִד אָבִיו".
♦ שלטונו של שלמה היה יציב: "וַתִּכֹּן מַלְכֻתוֹ מְאֹד".
בקשת אדוניהו לשאת לאישה את אבישג השונמית
פסוקים יג-כה
