שופטים פרק י – הרקע למלחמת יפתח בבני עמון

פרק זה פתוח לכל, גם למי שאינו מנוי

פירושי מילים והסברים

א וַיָּקָם אַחֲרֵי אֲבִימֶלֶךְ לְהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל תּוֹלָע בֶּן פּוּאָה בֶּן דּוֹדוֹ, אִישׁ יִשָּׂשכָר וְהוּא יֹשֵׁב בְּשָׁמִיר, בְּהַר אֶפְרָיִם. 
ב וַיִּשְׁפֹּט, אֶת יִשְׂרָאֵל, עֶשְׂרִים וְשָׁלֹשׁ, שָׁנָה וַיָּמָת וַיִּקָּבֵר בְּשָׁמִיר. 
ג וַיָּקָם אַחֲרָיו יָאִיר הַגִּלְעָדִי וַיִּשְׁפֹּט אֶת יִשְׂרָאֵל עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה. 
ד וַיְהִי לוֹ שְׁלֹשִׁים בָּנִים רֹכְבִים עַל שְׁלֹשִׁים עֲיָרִים וּשְׁלֹשִׁים עֲיָרִים, לָהֶם לָהֶם יִקְרְאוּ חַוֺּת יָאִיר, עַד הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ הַגִּלְעָד. 
ה וַיָּמָת יָאִיר, וַיִּקָּבֵר בְּקָמוֹן. 
ו וַיֹּסִיפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה, וַיַּעַבְדוּ אֶת הַבְּעָלִים וְאֶת הָעַשְׁתָּרוֹת וְאֶת אֱלֹהֵי אֲרָם וְאֶת אֱלֹהֵי צִידוֹן וְאֵת אֱלֹהֵי מוֹאָב וְאֵת אֱלֹהֵי בְנֵי עַמּוֹן  וְאֵת אֱלֹהֵי פְלִשְׁתִּים, וַיַּעַזְבוּ אֶת יְהוָה, וְלֹא עֲבָדוּהוּ. 
ז וַיִּחַר אַף יְהוָה בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּמְכְּרֵם בְּיַד פְּלִשְׁתִּים וּבְיַד בְּנֵי עַמּוֹן. 
ח וַיִּרְעֲצוּ וַיְרֹצְצוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בַּשָּׁנָה הַהִיא  שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה אֶת כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ הָאֱמֹרִי, אֲשֶׁר בַּגִּלְעָד. 
ט וַיַּעַבְרוּ בְנֵי עַמּוֹן אֶת הַיַּרְדֵּן לְהִלָּחֵם גַּם בִּיהוּדָה וּבְבִנְיָמִין וּבְבֵית אֶפְרָיִם וַתֵּצֶר לְיִשְׂרָאֵל, מְאֹד. 
י וַיִּזְעֲקוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוָה לֵאמֹר: חָטָאנוּ לָךְ וְכִי עָזַבְנוּ אֶת אֱלֹהֵינוּ, וַנַּעֲבֹד אֶת הַבְּעָלִים. 
יא וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: הֲלֹא מִמִּצְרַיִם וּמִן הָאֱמֹרִי, וּמִן בְּנֵי עַמּוֹן וּמִן פְּלִשְׁתִּים. 
יב וְצִידוֹנִים וַעֲמָלֵק וּמָעוֹן, לָחֲצוּ אֶתְכֶם; וַתִּצְעֲקוּ אֵלַי, וָאוֹשִׁיעָה אֶתְכֶם מִיָּדָם. 
יג וְאַתֶּם עֲזַבְתֶּם אוֹתִי, וַתַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים; לָכֵן לֹא אוֹסִיף, לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם. 
יד לְכוּ וְזַעֲקוּ אֶל הָאֱלֹהִים, אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם בָּם: הֵמָּה יוֹשִׁיעוּ לָכֶם בְּעֵת צָרַתְכֶם.  
טו וַיֹּאמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוָה: חָטָאנוּ, עֲשֵׂה אַתָּה לָנוּ כְּכָל הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ, אַךְ הַצִּילֵנוּ נָא, הַיּוֹם הַזֶּה. 
טז וַיָּסִירוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר מתוכם, וַיַּעַבְדוּ אֶת יְהוָה; וַתִּקְצַר נַפְשׁוֹ בַּעֲמַל יִשְׂרָאֵל. 
יז וַיִּצָּעֲקוּ בְּנֵי עַמּוֹן וַיַּחֲנוּ בַּגִּלְעָד וַיֵּאָסְפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּחֲנוּ בַּמִּצְפָּה. 
יח וַיֹּאמְרוּ הָעָם שָׂרֵי גִלְעָד, אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ, מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר יָחֵל לְהִלָּחֵם בִּבְנֵי עַמּוֹן יִהְיֶה לְרֹאשׁ לְכֹל יֹשְׁבֵי גִלְעָד.

שופטים קטנים

פסוקים א-ה

המושג שופטים קטנים מתייחס לשופטים שהמידע עליהם מצומצם. בפרק מוזכרים רק שניים מהם. הפרק נותן מידע על מוצאם, מקומם, משך התקופה שהנהיגו את העם ומקום קבורתם.
הראשון המוזכר בפרקנו תּוֹלָע בֶּן-פּוּאָה במקור משבט יששכר, גר ביישוב שמיר בהר אפרים, הנהיג/שפט את ישראל במשך עשרים ושלוש שנה ונקבר בעירו שמיר. 
השני, יאיר הגלעדי מאזור הגלעד שבעבר הירדן המזרחי; הנהיג את ישראל במשך עשרים ושתיים שנה, נקבר בקמון. 
הפרק מרחיב פרטים על אודות עושרו ומעמדו בציון שלושים בניו שרכבו על שלושים עיירים (עיר, בן חמור).  עיר לכל בן, מלמד על עושר ומעמד.

מחזוריות החטא והעונש 

פסוקים ו – יט

הדגם החוזר של חטא ועונשו חוזר בגדול.
החטא  
הפרק מקיף את רשימת אלוהי האיזור שישראל דבקו בהם. החל מאלי כנען הידועים בשמותיהם: בעל ועשתורת ועוד אחרים מעמי הסביבה: אֲרָם, צִידוֹן, מוֹאָב, בְנֵי עַמּוֹן, וּפְלִשְׁתִּים.

העונש
שיעבוד בידי בני עמון ופלישתים. העמים המשועבדים היכו בישראל, והעמונים שבעבר הירדן המזרחי חדרו לעברו המערבי והתנכלו ליהודה, בנימין ואפרים. 

זעקת העם לעזרת ה'
העם הביע חרטה על הבגידה בה':
"חָטָאנוּ לָךְ וְכִי עָזַבְנוּ אֶת אֱלֹהֵינוּ, וַנַּעֲבֹד (על כך שעבדנו) אֶת הַבְּעָלִים".

ה' מקשיח את עמדתו
הוא הזכיר לעם את כל הפעמים שסלח להם והושיע אותם, אך העם עזב אותו ולכן לא יוסיף עוד לסלוח להם: "וְאַתֶּם עֲזַבְתֶּם אוֹתִי, וַתַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים לָכֵן לֹא אוֹסִיף, לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". 
ה' שולח את העם לזעוק לעזרת האלים שבחרו בהם: "הֵמָּה יוֹשִׁיעוּ לָכֶם, בְּעֵת צָרַתְכֶם. 

העם מתחנן, חוזר בתשובה
"וַיֹּאמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוָה, חָטָאנוּ…אַךְ הַצִּילֵנוּ נָא, הַיּוֹם הַזֶּה". 
ובהמשך העם הסיר את אלוהי הנכר מתוכם, ועבדו רק את ה'.

ישועה
ה' לא יכול היה עוד לראות בסבלם של ישראל, והישועה עתידה להגיע בפרק הבא מידיו של יפתח הגלעדי.

הקדמה לישועה בפרק יא

פסוקים יז-יח

פסוקים אלה מסבירים את האירועים שהביאו להתפתחויות שנשמע עליהם בפרק יא. 
בני עמון עלו על ארץ הגלעד שבמזרח הירדן, הם חנו בגלעד. בני ישראל נאספו וחנו בסמוך במצפה: 
"וַיִּצָּעֲקוּ בְּנֵי עַמּוֹן, וַיַּחֲנוּ בַּגִּלְעָד; וַיֵּאָסְפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּחֲנוּ בַּמִּצְפָּה". 
האיום העמוני היה כה גדול עד ששרי גלעד החליטו להציע לאיש אשר יעמוד בראש הצבא להלחם בבני עמון להיות מנהיג ומושל לכל תושבי הגלעד:
"מִי הָאִישׁ, אֲשֶׁר יָחֵל לְהִלָּחֵם בִּבְנֵי עַמּוֹן, יִהְיֶה לְרֹאשׁ, לְכֹל יֹשְׁבֵי גִלְעָד". 
הצעה כזאת אינה חריגה. כך שמענו על כלב בן יפונה שהציע את בתו לאישה למי שיכניע את קרית ספר. על דוגמאות נוספות ראו בשופטים פרק א