שמואל א פרק כח – שאול ובעלת האוב בעין דור

מעבר לנושא ⇐ בין שאול לדוד

תוכן העניינים

להתרשמות חלקית מתוכני הפרק 
– פירושי מילים והסברים (חלקי)
– דוד ואכיש מלך גת
– מצג
– פסוקים א-ב 
– שאול נתקף פחד מהפלישתים ואינו מצליח לקבל אות מה'

למנויים בלבד

♦ פירושי מילים והסברים
♦ סיכום, תוכן הפרק
♦ דוד ואכיש מלך גת
♦ מצג 
♦ שאול נתקף פחד מהפלישתים ואינו מצליח לקבל אות מה'
♦ שאול, בעלת האוב ושמואל
   – שאול ובעלת האוב
   – המופע של שמואל
   – שמואל ושאול
   – מענה שמואל – קשה ומאיים 
♦ הסעודה בביתה של בעלת האוב 
♦ דמותו של שאול בפרק כח 
♦ שעורי בית דפי עבודה

פירושי מילים והסברים

הניחו את מצביע העכבר על המילים המסומנות לקבלת ביאורי המילים.

א וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּקְבְּצוּ פְלִשְׁתִּים אֶת מַחֲנֵיהֶם לַצָּבָא לְהִלָּחֵם בְּיִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר אָכִישׁ אֶל דָּוִד יָדֹועַ תֵּדַע כִּי אִתִּי תֵּצֵא בַמַּחֲנֶה אַתָּה וַאֲנָשֶׁיךָ.
ב וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אָכִישׁ: "לָכֵן אַתָּה תֵדַע אֵת אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה עַבְדֶּךָ. וַיֹּאמֶר אָכִישׁ אֶל דָּוִד לָכֵן שֹׁומֵר לְרֹאשִׁי אֲשִׂימְךָ כָּל הַיָּמִים. 
ג וּשְׁמוּאֵל מֵת, וַיִּסְפְּדוּ לוֹ כָּל יִשְׂרָאֵל, וַיִּקְבְּרֻהוּ בָרָמָה וּבְעִירוֹ. וְשָׁאוּל הֵסִיר אֶת הָאֹובוֹת וְאֶת הַיִּדְּעֹונִים מֵהָאָרֶץ.
ד וַיִּקָּבְצוּ פְלִשְׁתִּים וַיָּבֹואוּ וַיַּחֲנוּ בְשׁוּנֵם. וַיִּקְבֹּוץ שָׁאוּל אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל. וַיַּחֲנוּ בַּגִּלְבֹּועַ.
ה וַיַּרְא שָׁאוּל אֶת מַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים, וַיִּרָא וַיֶּחֱרַד לִבּוֹ מְאֹד: 
ו וַיִּשְׁאַל שָׁאוּל בַּיהֹוָה. וְלֹא עָנָהוּ יְהֹוָה גַּם בַּחֲלֹמוֹת, גַּם בָּאוּרִים, גַּם בַּנְּבִיאִים.
ז וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לַעֲבָדָיו: בַּקְּשׁוּ לִי אֵשֶׁת בַּעֲלַת אוֹב, וְאֵלְכָה אֵלֶיהָ, וְאֶדְרְשָׁה בָּהּ". וַיֹּאמְרוּ עֲבָדָיו אֵלָיו: "הִנֵּה אֵשֶׁת בַּעֲלַת אוֹב בְּעֵין דּוֹר".
ח וַיִּתְחַפֵּשׂ שָׁאוּל, וַיִּלְבַּשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים, וַיֵּלֶךְ הוּא וּשְׁנֵי אֲנָשִׁים עִמּוֹ, וַיָּבֹואוּ אֶל הָאִשָּׁה לָיְלָה. וַיֹּאמֶר קָסֳמִי נָא לִי בָּאוֹב, וְהַעֲלִי לִי אֵת אֲשֶׁר אֹומַר אֵלָיִךָ".
ט וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֵלָיו: "הִנֵּה אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה שָׁאוּל אֲשֶׁר הִכְרִית אֶת הָאֹובוֹת וְאֶת הַיִּדְּעֹונִי מִן הָאָרֶץ, וְלָמָה אַתָּה מִתְנַקֵּשׁ בְּנַפְשִׁי לַהֲמִיתֵנִי".
י וַיִּשָּׁבַע לָהּ שָׁאוּל בַּיהֹוָה לֵאמֹר: "חַי יְהֹוָה אִם יִקְּרֵךְ עָוֹן בַּדָּבָר הַזֶּה".
יא וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶת מִי אַעֲלֶה לָּךְ?" וַיֹּאמֶר: "אֶת שְׁמוּאֵל הַעֲלִי לִי".
יב וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה אֶת שְׁמוּאֵל וַתִּזְעַק בְּקוֹל גָּדוֹל. וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל שָׁאוּל לֵאמֹור: "לָמָּה רִמִּיתָנִי וְאַתָּה שָׁאוּל"!
יג וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ: "אַל תִּירְאִי, כִּי מָה רָאִית?" וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל שָׁאוּל: "אֱלֹהִים רָאִיתִי עֹולִים מִן הָאָרֶץ".
יד וַיֹּאמֶר לָהּ: מַה תָּאֳרוֹ?" וַתֹּאמֶר: "אִישׁ זָקֵן עֹולֶה, וְהוּא עֹוטֶה מְעִיל". וַיֵּדַע שָׁאוּל כִּי שְׁמוּאֵל הוּא. וַיִּקֹּוד אַפַּיִם אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ.

דוד ואכיש מלך גת פסוקים א-ב 
פסוקים אלה אינם מגופו של פרק כח, הם מהווים סיום לפרק כז. 
החלוקה לפרקים נעשתה בימי הביניים, במאה ה-13 לספירה (לפני כשבע מאות שנים),
על ידי כומר נוצרי בשם לנגטון. באותם ימים התנהלו ויכוחי דת בין חכמי היהודים לחכמי הנוצרים,
וכדי להקל על הבאת ציטוטים לטיעוני שני הצדדים, חילק לנגטון את התנ"ך לפרקים. 
לעיתים בגלל חוסר הבנה, סיום של פרק אחד מופיע בראשו של פרק אחר.

בפרק כז סופר על דוד שביקש מקלט מפני שאול אצל אכיש, הפלישתי, מלך גת. 
לפני סבב המלחמה הנוכחי בין הפלישתים לישראל, חשש אכיש שנאמנותו של דוד לצבא ישראל תגבר על נאמנותו
לפלישתים, והוא הבהיר לו שעליו לצאת איתו ועם הפלישתים למלחמה בישראל. 
וַיֹּאמֶר אָכִישׁ אֶל דָּוִד: 'יָדֹועַ תֵּדַע כִּי אִתִּי תֵּצֵא בַמַּחֲנֶה אַתָּה וַאֲנָשֶׁיךָ'. 
דוד השיב תשובה מעורפלת: "וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אָכִישׁ: 'לָכֵן אַתָּה תֵדַע אֵת אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה עַבְדֶּךָ".
אכיש הבין את הדברים כתשובה חיובית, ולאות תודה העלה את דוד בדרגה: "לָכֵן שֹׁומֵר לְרֹאשִׁי אֲשִׂימְךָ כָּל הַיָּמִים". 

דמותו של דוד בפסוקים א – ב 

דוד ניכר בעורמתו, תיחכומו. מאחר שהיה נתון לחסדיו של אכיש מלך גת, הוא היה חייב לגרום למלך להאמין שהוא נאמן לו, ואם הפלישתים נלחמים בישראל, הוא חייב להצהיר נאמנות. דוד נקט בדרך ערמומית, בתשובה מעורפלת הוא גרם למלך להאמין לו. 

מצג

פסוקים ג-ד

המידע שבמבוא מבהיר עניינים חשובים בפרק. 

⇐ מידע חוזר על מות שמואל, בגלל התפקיד שהוא ממלא בפרק זה:
"וּשְׁמוּאֵל מֵת, וַיִּסְפְּדוּ לוֹ כָּל יִשְׂרָאֵל, וַיִּקְבְּרֻהוּ בָרָמָה וּבְעִירוֹ".

⇐ שאול חיסל את כל "הָאֹובוֹת וְאֶת הַיִּדְּעֹונִים מֵהָאָרֶץ".
התורה מצווה על חיסול מכשפים, מגידי עתידות ובעלי האוב. 
התורה רואה בהם מאחזי עיניים, שקרנים שמתעים את בני האדם. 
מקורות התורה: 
שמות כב יז, יז: "מְכַשֵּׁפָה, לֹא תְחַיֶּה". 
ויקרא כ, כז: "וְאִישׁ אוֹ אִשָּׁה, כִּי יִהְיֶה בָהֶם אוֹב אוֹ יִדְּעֹנִי, מוֹת יוּמָתוּ. בָּאֶבֶן יִרְגְּמוּ אֹותָם, דְּמֵיהֶם בָּם". 
דברים יח,  ט – יא "כִּי אַתָּה בָּא אֶל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹותֵן לָךְ… לֹא יִמָּצֵא בְךָ, מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ, קֹוסֵם קְסָמִים, 
מְעוֹנֵן, וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף. וְחֹובֵר חָבֶר; וְשֹׁואֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי, וְדֹורֵשׁ אֶל הַמֵּתִים. 

⇐ סבב מלחמה נוסף בין ישראל לפלישתים: 

שאול נתקף פחד מהפלישתים ואינו מצליח לקבל אות מה'

פסוקים ד-ז

שני הצבאות – הפלישתי והישראלי נערכו אלה מול אלה. 
פלישתים חנו בשונם שבעמק יזרעאל, ובני ישראל חנו מדרום להם למרגלות הרי הגלבוע:
"וַיִּקָּבְצוּ פְלִשְׁתִּים וַיָּבֹואוּ וַיַּחֲנוּ בְשׁוּנֵם. וַיִּקְבֹּוץ שָׁאוּל אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל. וַיַּחֲנוּ בַּגִּלְבֹּועַ". 
כדאי לשים לב להתפשטות הפלישתית בארץ. עד לפרק זה מצאנו אותם במישור החוף,
בשפלה, ובדרום השומרון, ועתה הם כבר הצפינו לעמק יזרעאל.

בפעם הזאת נתקף שאול חרדה: "וַיַּרְא שָׁאוּל אֶת מַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים, וַיִּרָא וַיֶּחֱרַד לִבּוֹ מְאֹד".

כנהוג לפני מלחמה ביקש שאול אות מה' לדעת את תוצאות המלחמה: "וַיִּשְׁאַל שָׁאוּל בַּיהֹוָה".
אלא שה' לא ענה לו באף אחת מהדרכים המקובלות: "וְלֹא עָנָהוּ יְהֹוָה גַּם בַּחֲלֹמוֹת,
גַּם בָּאוּרִים, גַּם בַּנְּבִיאִים".

ניתוק המגע עם אלהים הכניס את שאול למצוקה קשה, שבעיקבותיה הוא עשה מעשה שנגד את עקרונותיו. 
הוא שנלחם בידעונים ובבעלי אוב, דרש מעבדיו:
"בַּקְּשׁוּ לִי אֵשֶׁת בַּעֲלַת אוֹב, וְאֵלְכָה אֵלֶיהָ, וְאֶדְרְשָׁה בָּהּ".
עבדיו דיווחו לו שביישוב סמוך מצוייה אישה בעלת אוב, המתמחה בהעלאת רוחות המתים: "הִנֵּה אֵשֶׁת בַּעֲלַת אוֹב בְּעֵין דּוֹר". 

שאול, בעלת האוב ושמואל

פסוקים ח-כ