תהילים א – הצדיק האידיאלי

מזמור א פתוח לכל משתמש ללא תשלום.

רשימת המזמורים לבגרות מזמורי תהילים פתוחים לכל מנויי האתר מזמור א – דמות הצדיק האידיאלית מזמורים כג, קל – תפילת האדם מזמורים ח, קד – התייחסות לבריאה ולטבע מזמור נא – חרטה מזמורים קכא, קכב, קכח – שירי המעלות

 

⇐ מעבר לכל פרקי תהילים 

תוכן העניינים בפרק א

♦  פירושים והסברים
♦  תורת הגמול: צדיק וטוב לו רשע ורע לו
♦  דמותו של הצדיק
♦  גמולו הטוב של הצדיק
♦  משל ונמשל
♦  דמותו וגמולו של הרשע
♦  טעמי המקרא
♦  עיצוב אמנותי.
♦  שאלות הכנה לבחינה.

 

 

פירושים והסברים

לקבלת הפירושים העבירו את מצביע העכבר על המילים המסומנות.

א אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב:
ב כִּי אִם בְּתוֹרַת יְהֹוָה חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה:
ג וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם  אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ:
ד לֹא כֵן הָרְשָׁעִים כִּי אִם כַּמֹּץ אֲשֶׁר תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ:
ה עַל כֵּן לֹא יָקֻמוּ רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט, וְחַטָּאִים בַּעֲדַת צַדִּיקִים:
ו כִּי יוֹדֵעַ יְהֹוָה דֶּרֶךְ צַדִּיקִים וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד:

תורת הגמול: צדיק וטוב לו רשע ורע לו

בתנ"ך מופיעות שתי גישות שונות למהות השכר הניתן לאדם על מעשיו. 
העיסוק בנושא זה מצוי בספרות החכמה: משלי, איוב, קהלת ומזמורים אחדים בספר תהילים.

גישה אחת מגלמת את התפיסה: צדיק וטוב לו, רשע ורע לו. לפי תפיסה זו אלהים פועל על פי אמות מידה של צדק מוחלט,
וכל אדם מקבל שכר לפי מעשיו: גמולו של הצדיק יהייה טוב, הרשע, ייענש ויסבול.
מזמור א בתהילים מייצג גישה זו. הצדיק יקבל שכר טוב על מעשיו. הרשע ייענש על מעשיו הרעים.

גישה שנייה המנוגדת לראשונה, טוענת: צדיק ורע לו, רשע וטוב לו. השכר הניתן לאדם אינו הוגן; אלהים אינו פועל על פי מידות של צדק, כך מלמדים אותנו החיים שפעמים רבות צדיק ורע לו, רשע וטוב לו. רשעים נהנים מחייהם, וצדיקים, סובלים.

סוג המזמור: מזמור חכמה/הגות/תפיסת עולם. המזמור מייצג תפיסת עולם על גמולו הטוב של הצדיק לעומת הרשע וגמולו הרע, עונשו.
נושא המזמור: צדיק וטוב לו, רשע ורע לו.
כותרת – המזמור נטול כותרת; מכונה מזמור יתום.

נושאי המזמור
•  דמותו וגמולו הטוב של הצדיק (פסוקים א – ג)
•  רשע ועונשו פסוקים ד – ו

דמותו וגמולו של הצדיק

דמותו של הצדיק 
המזמור פותח בקריאת ברכה כללית לצדיק: "אַשְׁרֵי הָאִישׁ", שנמנע מדרך רשעים וממגע איתם.

הצדיק נמדד על פי שתי אמות מידה:
א. הימנעות מרע וממגע עם רשעים. 
ב. דבקות בדרך ה'.

א. הימנעות הצדיק מקרבת רשעים
מילת השלילה חוזרת שלוש פעמים והיא מדגישה הימנעות מוחלטת מכל מגע עם הרשעים.
לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים,
וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד
וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב.
שלושה פעלים שמציינים מצב יום יומי של קשר בין אנשים: הליכה, עמידה, ישיבה, מראים איך הצדיק נמנע מחברת רשעים:
לא הלך בדרכיהם, לא עמד לשוחח איתם, ולא ישב בחברתם. 
הפעלים עשויים לבטא הסלמה: הליכה ועמידה מעידים על קשר פחות הדוק מישיבה שמצביעה על קרבה הרבה יותר גדולה. 

כינויים נרדפים לרשעים: חַטָּאִים, לֵצִים.

מטבע לשוני 
בימנו: "מוֹשַׁב לֵצִים" – כינוי גנאי לאנשים שאינם תורמים לחברה, נהנתניים וריקים.

ב. דבקות הצדיק בתורת ה'

הצדיק דבק בתורת ה', ושקוע בה יומם בלילה:
"כִּי אִם בְּתוֹרַת יְהֹוָה חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה".

את המילה "תורה" ניתן להבין בשתי דרכים:
א.  מושג כולל לדרך ה', חוקיו, מצוותיו. 
ב.  חמישה חומשי התורה: בראשית, שמות, ויקרא, במדבר ודברים.

תורת ה' כוללת מלבד אמונה בה' גם חוקים חברתיים ומוסריים. 
במילים אחרות, הצדיק הוא זה שמקפיד על דרך חיים המושתתת על מוסר חברתי, אישי ועל אמונה בה'.
הפסוקית: "וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה", לדעתנו, אינה קשורה בקריאה ועיון, רוב העם בימי התנ"ך, לא ידעו קרוא וכתוב.
זוהי לשון ציורית להביע את הרעיון שחוקי ה' מהווים חלק בלתי נפרד מחיי היום יום של הצדיק.

גמולו הטוב של הצדיק 

הצדיק מקבל שכר טוב בתחום האישי, המשפחתי והכלכלי.

התיאור מעוצב באמצעי ספרותי של משל ונמשל
משל 
עץ השתול בסמוך למקור מים: "עֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם".
עץ שמניב את פירותיו בעונה המתאימה: "אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ".
עץ שעליו רעננים: "וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל".

העץ במשל מסמל שורשיות, המשכיות, פריון, חיים (מים)

נמשל
אדם מבורך שנהנה משפע כלכלי (מים, פרי בעונתו, העלים רעננים), ביסוס, המשכיות.
הפרי – יכול להתפרש במובן צאצאים.

בפסוק ג² עובר המשורר לדבר ישירות בצדיק ומסכם את הצלחתו בכל התחומים:"וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ"

דמותו וגמולו של הרשע

דמותו של הרשע מוצגת על דרך הניגוד עם דמותו של הצדיק באמצעות הצירוף הלשוני: לֹא כֵן: "לֹא כֵן הָרְשָׁעִים". 

בעוד שהצדיק נמשל, כפי שראינו, לעץ שתול על פלגי מים, סמל להצלחה ושגשוג בכל תחומי החיים.  
מדומה הרשע  "למֹּץ אֲשֶׁר תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ" – הרשע הוא כקליפת תבואה, שרוח מצויה הודפת אותו.
הדימוי מלמד על אפסותו של הרשע, על היותו חסר ערך ותועלת. 
הניגוד:
עץ מלבלב, שורשי, מצמיח פרי, חיים חדשים לעומת קליפת התבואה שהיא ניגודו של העץ.

דימוי הרשע למֹּץ יכול לסמל גם את מהותו של הרשע (חסר ערך)  וגם את שכרו/עונשו שלא נותר ממנו דבר, אין לו שורשיות, המשכיות.

הרשעים לא יזוכו במשפט: "עַל כֵּן לֹא יָקֻמוּ רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט".
באיזה משפט מדובר?
במשפט האל, הרואה את השחיתות ומעניש בהתאם.
החוטאים, "חַטָּאִים", לא ישרדו בחברת צדיקים: "וְחַטָּאִים בַּעֲדַת צַדִּיקִים".

אף שהמזמור אינו נוגע בתכונותיו ובדרכי התנהגותו של הרשע; ברור לכל שהרשע הוא אדם מושחת.

איך נקבע מערך הגמול?
ה' יודע הכל; איך מתנהג הצדיק ואיך מתנהג הרשע: "כִּי יוֹדֵעַ יְהֹוָה דֶּרֶךְ צַדִּיקִים".
ולכן: סופו של הרשע לאבדון: "דֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד".

תרגיל בטעמי המקרא ובעיצוב אמנותי

קראו את הפסוק הבא: 
"עַל־כֵּ֤ן לֹֽא יָקֻ֣מוּ רְ֭שָׁעִים בַּמִּשְׁפָּ֑ט וְ֝חַטָּאִ֗ים בַּֽעֲדַ֥ת צַדִּיקִֽים".

1. מה שמו של הטעם המחלק את הפסוק לשני חלקים? ותחת איזו מילה ואות הוא נמצא. 
2. פסוק זה בנוי כתיקבולת. מהו סוג התקבולת.
3. הסבירו את משמעות הפסוק על פי הטעם והתקבולת..

תשובות

1. האתנחתא הוא הטעם המחלק את הפסוק לשני חלקים. הוא נמצא תחת האות פה, במילה בַּמִּשְׁפָּ֑ט.
2. התקבולת חסרה ומשלימה.
   הסבר:
   לכאורה חסרות המילים: "לֹֽא יָקֻ֣מוּ". וכך יש להבין את הפסוק:
   צלע א   עַל־כֵּ֤ן לֹֽא יָקֻ֣מוּ רְ֭שָׁעִים בַּמִּשְׁפָּ֑ט
   צלע ב   וְ֝חַטָּאִ֗ים [לֹֽא יָקֻ֣מוּ] בַּֽעֲדַ֥ת צַדִּיקִֽים.
   התקבולת משלימה, כי צלע ב חוזרת ומשלימה מידע שהופיע בצלע א. 
3. משמעות הפסוק: הרשעים, החטאים לא יזוכו במשפט האל, וגם לא יוכלו להתקיים בחברת הצדיקים.

שאלות הכנה לבחינה

1. דמותו של הצדיק על פי מזמור א
2. איזה פסוק מעיד על כך שדרך ה' היא אורח חיים תמידי אצל הצדיק? העתיקו את הפסוק והסבירו אותו. 
3. הסבירו את המשל והנמשל בפסוק ג. 
4.  באיזה דימוי מתוארים הרשעים ומה משמעותו?
5.  איך יוצר המשורר את ההבחנה בין צדיק לרשע.
6. הסבירו את פסוק ה באמצעות טעמי המקרא המפסיקים. 
   פסוק ה: "עַל־כֵּ֤ן ׀ לֹֽא־יָקֻ֣מוּ רְ֭שָׁעִים בַּמִּשְׁפָּ֑ט וְ֝חַטָּאִ֗ים בַּֽעֲדַ֥ת צַדִּיקִֽים".

7. חלקו את הפסוק לשני חלקים בעזרת טעם האתנח/תא; רשמו תחת איזו מילה הוא מופיע. 
   הסבירו את משמעותו של הפסוק. 
   פסוק ה מעוצב כתקבולת משלימה-חסרה. הסבירו.