הסיפור המעובד לילדים; מנהגים ואורח חיים; שיחה והמחזה.
אהבת יעקב לרחל
מה בפרק?
הסיפור "אהבת יעקב לרחל" מעובד לילדים.
מנהגים והווי חיים הקשורים בסיפור.
שיחה ופעילות עם הילדים
פסוקי התורה המצוטטים משולבים באותיות מובלטות.
אהבת יעקב לרחל (על פי בראשית כט)
עשיו החליט לנקום ביעקב שגנב ממנו את ברכת יצחק, אביהם.
רבקה שמעה על כוונת עשיו, בנה הבכור, והתחננה שיעקב יברח אל אחיה, לבן, שגר בחרן הרחוקה, למצוא שם מקלט
מפני עשיו אחיו:
"בְנִי שְׁמַע בְּקֹולִי וְקוּם בְּרַח לְךָ אֶל לָבָן אָחִי חָרָנָה". יעקב ישב בבית לבן עד שעשיו יירגע.
(עד שירגע כעסו של אחיך).
יעקב ציית לבקשת אמו וויצא לדרך במקלו ובתרמילו.
הדרך הייתה ארוכה וקשה. לפעמים היה קר, ולפעמים חם מדי. לעיתים, כשלא מצא לו מקום לינה,
היה ישן בשדה.
אחרי ימים רבים הגיע יעקב אל באר מים מכוסה באבן גדולה מאוד.
בסמוך אליה רבצו שלושה עדרי צאן.
יעקב פנה לרועי הצאן: "אַחַי מֵאַיִן אַתֶּם"?
ענו לו הרועים: "מֵחָרָן אֲנָחְנוּ".
התרגש יעקב והבין שהוא קרוב לבית דודו: "הַיְדַעְתֶּם אֶת לָבָן בֶּן נָחוֹר?", האם אתם מכירים את לבן?
השיבו הרועים: "יָדָעְנוּ, כן, כן אנו מכירים אותו".
המשיך יעקב לשאול בדאגה: "הֲשָׁלוֹם לוֹ? האם הוא ומשפחתו בריאים?"
"שָׁלוֹם ללבן", ענו הרועים: "וְהִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ בָּאָה עִם הַצֹּאן".
בזמן שרחל 'קרבה אליהם שאל יעקב את הרועים מדוע נאספו ליד הבאר בשעה כה מוקדמת? מדוע אינם משקים את הצאן
וחוזרים לשדה המרעה: "וַיֹּאמֶר הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל, לֹא עֵת הֵיאָסֵף הַמִּקְנֶה. הַשְׁקוּ הַצֹּאן, וּלְכוּ רְעוּ".
הרועים נאנחו והסבירו שהם מחכים לבואם של כל הרועים האחרים, וביחד יגללו את האבן העצומה, שמונחת על פי הבאר: "יֵאָסְפוּ כָּל הָעֲדָרִים וְגָלֲלוּ אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר".
כשהגיעה רחל עם צאן אביה. אל הבאר, התרגשותו של יעקב גברה. ירדה עליו רוח גבורה. הוא ניגש אל האבן הגדולה שחסמה את פי הבאר,
וגלל אותה ללא עזרת הרועים האחרים.
הוא שאב מים והישקה את "צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ".
כשסיים, ניגש אל רחל הנדהמת נישק אותה ובכה
כשנירגע, הוא גילה לרחל שהוא בן דודתה, רבקה, אחות לבן אביה.
רחל רצה לבשר לאביה, לבן על בוא בן אחותו. לבן מיהר אל הבאר חיבק את יעקב, נשק לו, והזמין אותו
להתארח בביתם.
יעקב לא ישב בחיבוק ידיים בבית לבן, הוא לא התבטל ולא התפנק. הוא עבד קשה, עד שיום אחד אמר לו לבן:
"הרי אתה בן אחותי, כאח לי, זה לא הוגן שתעבוד ללא שכר: 'הַגִּידָה לִּי מַה מַּשְׂכֻּרְתֶּךָ?'"
ללבן שתי בָנוֹת: "שֵׁם הַגְּדֹולָה לֵאָה וְשֵׁם הַקְּטַנָּה רָחֵל, וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת, וְרָחֵל הָיְתָה יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה".
יעקב אהב מאד מאד את רחל הקטנה והשיב ללבן שהוא מוכן לעבוד שבע שנים ובתמורה תינתן לו רחל לאישה:
'אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה'".
לבן הסכים, איזו הצעה נדיבה…
וכך אמנם היה. יעקב רעה את צאן לבן במסירות ובנאמנות במשך שבע שנים. הוא עבד בשמחה, כי ידע שכאשר יסתיימו
שבע השנים, הוא יישא לאישה את רחל האהובה. הימים הרבים חלפו במהירות והיו "בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹותָהּ"
(בגלל אהבתו לא הרגיש יעקב איך עובר הזמן).
בהגיע יום החתונה יעקב שמח, הנה היום שלו חיכה וציפה.
לבן ערך סעודה ומשתה גדול לכל אנשי המקום.
והנה… בבוקר, למחרת מסיבת החתונה…גילה יעקב שבמקום רחל
אהובתו שוכבת במיטתו, אחותה הבכורה לאה.
יעקב כעס על לבן: שבע שנים ארוכות וקשות עבד עבור רחל: "מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי? הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ, וְלָמָּה רִמִּיתָנִי??? "
לבן הרמאי הסביר ליעקב שזו המסורת הנהוגה במקומו; קודם משיאים את הבכורה, ורק אחר כך את הצעירה. אם יעקב יתחייב
לעבוד שבע שנים נוספות, יקבל את רחל.
יעקב שכל כך אהב את רחל, לא ויתר. הוא קיבל את התנאי שהציב לבן, והסכים לעבוד שבע שנים נוספות.
רק אז יכול היה לשאת לאישה את רחל היפה, האהובה.
מנהגים והווי חיים המשתקפים בסיפור
רחל הרועה
העובדה שלבן הפקיד בידיה את הצאן מלמד שהייתה אחראית ולא פחדנית.
בנות יצאו עם העדרים למרעה, עוד בהיותן ילדות.
באותם ימים, ילדים עזרו בכל עבודות הבית, בעבודה בשדה, במרעה ובבית (אין בית ספר, איזה כיף!!!).
נישואין
באיזה גיל התחתנו?
כשילדות הראו סימני בגרות (יכלו להיכנס להריון), ניתן היה לחתנם.
אבל עוד בהיותן ילדות, אפילו תינוקות, כבר ייעדו אותן ההורים לחתן מסויים.
האישה הייתה נקנית בכסף (או בשווה כסף), המכונה 'מוהר', אותו נתן החתן לאבי הכלה.
ליעקב לא היה כסף ורכוש (הוא הרי ברח מביתו במקלו ובתרמילו), ולכן שילם עבור רחל בעבודה כרועה של צאן אביה.
ריבוי נשים
באותם ימים יכלו אנשים לשאת נשים אחדות. מספר הנשים היה תלוי ביכולת הכלכלית של האדם. עשיר יכול היה לקחת נשים רבות, שהרי קונים אותן בכסף.
היו נשים 'חשובות' ואחרות פחות – פילגשים (הגר, פילגש שרה; בלהה פילגש רחל; זלפה פילגש לאה). הפילגשים גם הן ילדו ילדים לאדון.
באר מים
באותם הימים לא היו מים זורמים בבתים. את המים לצורכי הבית והעדרים שאבו ממי באר ומעיינות.
הבארות היו מסומנים וכך ידעו לאלו משפחות הן שייכות.
בגלל החשש מגניבת מים הניחו אבנים גדולות על פי הבאר למנוע גישה של זרים.
איך הישקו את העדרים?
את המים שאבו בדליים, ומלאו בהם את השקתות (סוג של תעלות בנויות), ומתוכן שתו עדרי הצאן.
שיחה ופעילות עם הילדים
♠ מדוע בכה יעקב כשפגש ברחל?
שאלה מקדימה: מתי אנחנו בוכים?
יעקב שהה בדרך ימים רבים, רחוק מביתו, מתגעגע לאימו וכשהוא פוגש ברחל, בת דודו הוא מתרגש, שמח, וגם רווח לו שהדרך הקשה הסתיימה.
♠ מה דעתכם על המעשה של לבן?
מה הייתם אומרים לו?
|
♠ המחזה: יעקב: "אַחַי מֵאַיִן אַתֶּם?" רחל מגיעה, יעקב מסיר את האבן מעל פי הבאר, משקה את הצאן, מחבק את רחל ובוכה |
| יהייה נחמד אם תשאירו תגובה ותשתפו גם אחרים |
:
חיה שלום,
אני נהנית לקרוא את החומרים שאת שולחת בכל פעם מחדש.
במקצועי אני פסיכולוגית שעבדתי הרבה עם ילדים.
עם נישואי, עברתי לארה"ב, בה מתגורר בן הזוג שלי.
אני מלמדת עברית ותרבות ישראל ושואבת מהחומר שלך השראה, גם אם לא תמיד אני יכולה להשתמש בו כפשוטו.
דרך החשיבה שלך, הגישה לילדים והשילוב עם סיפורי התנ"ך- נפלאות בעיני.
יש לנו גם שני ילדים קטנים ואני שומרת את החומרים לשלב שבו הם יבשילו ואוכל לספר להם את הסיפורים בהיעזרות ברעיונות שלך.
לאחרונה קיבלתי אימייל ובו הזמנה לחומרים על חגי תשרי, בתשלום.
אני מבינה את הרצון להתפרנס מהעשיה שלך, אבל אשמח לדעת אם מעתה יהיו החומרים כולם בתשלום, או שאת מתכוונת להמשיך ולפרסם גם "טוב חופשי".
תודה על תשובתך, ותבורכי בעשייתך,
צחית.
שלום צחית,
תודה רבה על דבריך הטובים.
באמת, שימחת אותי.
בקשר לשאלתך: רוב רובם של החומרים יישארו 'חינמיים'.
מעת לעת יהיו כאלה שאדרוש עליהם תשלום.
כפי שאת מבינה אני מתחזקת את האתר והעלויות גבוהות ביותר.
את מוזמנת לפנות אלי בכל שאלה. תמיד.
אשמח אם תפיצי את האתר בין אנשי מקצוע/הורים ישראליים.
בברכה
חיה