ישעיהו פרק ב – חזון אחרית הימים פירושים והסברים

תוכן העניינים

להתרשמות חלקית מתוכני הפרק

– פירושי מילים והסברים
– נבואת אחרית הימים של מיכה הנביא
  נקודות דמיון
  נקודות שוני

למנויים בלבד

♦  פירושי מילים והסברים
♦  סיכום, תוכן הפרק
♦  נבואת אחרית הימים
♦  המושג "אַחֲרִית הַיָּמִים"
♦  מאפייני "אַחֲרִית הַיָּמִים".
♦  ה' – אל אוניברסלי
♦  שלום עולמי
♦  סיכום הרעיונות בפרק
♦  פינת הלשון וו ההיפוך מעבר לעתיד
♦  נבואת אחרית הימים של מיכה הנביא
♦  נקודות דמיון
♦  נקודות שוני
♦  אמצעים אמנותיים: חריזה, אליטרציה, תקבולות, מטפורה

 

פירושי מילים והסברים

א הַדָּבָר אֲשֶׁר חָזָה יְשַׁעְיָהוּ בֶּן אָמוֹץ עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלָם: 
ב וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית יְהֹוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים, וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת, וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם: 
ג וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר יְהֹוָה, אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו, וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו, כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר יְהֹוָה מִירוּשָׁלָם: 
ד וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם, וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים, וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים, וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת, לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד. מִלְחָמָה: 

 

סיכום, תוכן הפרק

ישעיהו חזה נבואה שזמנה אינו מוגדר, ובה יחולו תמורות ביהודה ובעולם כולו.
ההר עליו ניצב מקדש ה' יהייה גבוה מכל ההרים והגבעות, וכל העמים ינהרו אליו מכל קצוות תבל ללמוד מדרכיו ולשמור את חוקיו. 
ציון, היא ירושלים, תהווה מקור ללימוד דרכי ה'.
ה' יהייה אל אוניברסלי לכל העמים.
שלום נצחי ישרור בעולם. לא תהיינה עוד מלחמות, ואת כלי המלחמה ישברו ויהפכו לכלי עבודה.

כותרת – פסוק א 
"הַדָּבָר אֲשֶׁר חָזָה יְשַׁעְיָהוּ בֶּן אָמוֹץ עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלָם".

נבואה זו כלולה בקטגורית נבואות נחמה; נבואות טובות, בניגוד לנבואות תוכחה וחורבן.

נבואת אחרית הימים

פסוקים ב – ד

המושג "אַחֲרִית הַיָּמִים"

"וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית יְהֹוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים, וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת, וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם".

מועד התגשמותה של הנבואה יהייה במועד המכונה: "אַחֲרִית הַיָּמִים".
מושג זה חוזר פעמים ספורות בתנ"ך בשתי הוראות:

• עתיד רגיל אך רחוק. 
• סופה של ההיסטוריה, קץ הזמנים. אז תבוא גאולה לישראל ולעולם כולו.
  מונח זה מכונה גם יום ה', והוא יקדים את הגאולה בקטסטרופות עולמיות. 
  מונח זה שמקורו ביוונית ידוע גם בשם אסכטולוגיה. 

מאפייני "אַחֲרִית הַיָּמִים"

⇐  הר בית ה' מתנשא מעל כל ההרים והגבעות

הנביא מתאר באופן ציורי את הר ה' ומקדשו עומדים איתנים וגבוהים מעל ראשי ההרים והגבעות: "נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית יְהֹוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים, וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת".
אפשר שהנביא מתכוון מילולית לכך שהטבע ישתנה, ואולי הוא נקט לשון ציורית-מטאפורית להצביע על כך שהר בית ה' יהיה החשוב מכל המקומות האחרים.
בתנ"ך הגבוה מסמל תמיד את הנשגב והחשוב, לעומת הנמוך שמסמל את השפל.
גם בדתות המזרח הקדום, השומריות והבבליות נמצא מקום מושבו של האל במקום גבוה, מבוצר ומסמל עליונות.

⇐  עמי העולם עולים להר בית ה'

הנביא רואה איך מכל קצוות תבל נאספים העמים להר ה': "וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם".
בלשון ציורית הוא מדמה את העמים הממהרים להר ה' כזרמי מים שוטפים בנהר.
העמים ינהרו לירושלים תוך כדי שהם מעודדים עצמם לעלות:
"וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר יְהֹוָה, אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב".

בית ה' מכונה בפי העמים "בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב".
יעקב הוא אבי האומה. אביהם של שנים עשר השבטים מהם נוצר העם.

⇐  העמים בוחרים ללכת בחוקי ה'
העמים יכירו בדרך ה' כדרך הנכונה ללכת בה: "וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו, וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו". הם מוכנים ללמוד ולקיים את חוקי ה'.
העמים, ואולי הנביא מצהירים, שירושלים והר הבית יהפכו להיות המרכז הדתי לכולם: "כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר יְהֹוָה מִירוּשָׁלָם": 

⇐  ה' שופט עליון ומנהיג העמים

ה' ישפוט בין העמים, ינהיג, יהייה אל מרכזי לכולם: "וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם, וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים".

⇐  שלום עולמי-נצחי

התוצאה המרשימה ביותר של המהפך היא שלום עולמי. לא יהייה עוד צורך בכלי מלחמה. כלי המלחמה ישברו ויהפכו לכלי עבודת אדמה, אתים ומזמרות: "וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים, וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת".

מדובר בשלום נצחי. עמים שוב לא ילחמו אלה באלה, ולא יצטרכו ללמוד איך לנהל מלחמות: "לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד. מִלְחָמָה".

סיכום הרעיונות בפרק

• הר בית ה' יהייה רם ונישא מכל העמים במובן מטפורי-סמלי. בעקבות זאת הופכת יהודה הקטנה למרכז העולם.
• ירושלים והר הבית יהיו מרכז דתי עולמי לכל העמים, שירצו לקיים את חוקיו ומצוותיו. 
• ה' – אל עליון, אל אוניברסלי (עולמי),
• שלום עולמי ישרור בעולם; לא תהיינה עוד מלחמות בין העמים.

בפרק יא, ו-ט ישעיהו מציין מהפך נוסף שיקרה כשה' יהייה אל אוניברסלי והעמים יקיימו את חוקיו: טבעם של בעלי החיים ישתנה עד שהחיות הטורפות, ישכנו בשלום עם החיות הנטרפות, אוכלות העשב: 
"וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ, וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם. וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל-תֶּבֶן…"

פינת הלשון וו ההיפוך מעבר לעתיד

"וְשָׁפַט".. "וְהוֹכִיחַ"… "וְכִתְּתוּ" 

פעלים מציינים זמן עתיד. וו ההיפוך משנה, הופכת את זמן העבר לעתיד.

 

נבואת אחרית הימים של מיכה הנביא

בספרו של הנביא מיכה ד פסוקים א-ד מופיעה נבואה זהה, כמעט מילה במילה, עם סיומת שונה

א וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים יִהְיֶה הַר בֵּית יְהֹוָה נָכוֹן בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא הוּא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ עָלָיו עַמִּים: 
ב וְהָלְכוּ גּוֹיִם רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר יְהֹוָה וְאֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, וְיוֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר-יְהֹוָה מִירוּשָׁלָם: 
ג וְשָׁפַט בֵּין עַמִּים רַבִּים וְהוֹכִיחַ לְגוֹיִם עֲצֻמִים עַד רָחוֹק וְכִתְּתוּ חַרְבֹתֵיהֶם לְאִתִּים וַחֲנִיתֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשְׂאוּ גּוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּן עוֹד מִלְחָמָה:
ד וְיָשְׁבוּ אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ וְאֵין מַחֲרִיד. 
ה כִּי כָּל הָעַמִּים יֵלְכוּ אִישׁ בְּשֵׁם אֱלֹהָיו, וַאֲנַחְנוּ נֵלֵךְ בְּשֵׁם יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד: 

שני הנביאים פעלו בתקופת זמן מקבילה.
לא ניתן לדעת למי מהם לשייך את הנבואה הזהה.
יש חוקרים המעריכים שמיכה עשה שימוש בנבואת ישעיהו כדי להציג עמדה שונה.

נקודות דמיון

פסוקים א- ג זהים כמעט לגמרי

פסוק ד שונה במילותיו מאלו של ישעיהו, אך הרעיון דומה; שניהם מדברים על סיום עידן המלחמות 
ישעיהו מדגיש רעיון זה בתיאור שבירת כלי מלחמה, ואי למידת שיטות לחימה.

מיכה מתאר שלווה ושקט ביטחוני בתיאור פסטורלי: "וְיָשְׁבוּ אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ וְאֵין מַחֲרִיד".
הישיבה הזו מסמלת שלווה, היעדר דריכות מחשש לאיום כלשהו: "וְאֵין מַחֲרִיד".
הביטוי  "וְיָשְׁבוּ אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ" מכוון לסוכות שהשתרגו עליהם ענפי הגפנים ויצרו צל. 

נקודות שוני

 

פסוק ה מהווה את ההבדל המשמעותי בין דברי מיכה לדברי ישעיהו: "כִּי כָּל הָעַמִּים יֵלְכוּ אִישׁ בְּשֵׁם אֱלֹהָיו, וַאֲנַחְנוּ נֵלֵךְ בְּשֵׁם יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד" 

בעוד שישעיהו חוזה מהפך בו ה' הוא אל אוניברסלי אלהי כל העמים. מיכה מנבא על המשך המצב הדתי הקיים כשכל עם ימשיך לעבוד את אלוהיו: "כִּי, כָּל הָעַמִּים, יֵלְכוּ, אִישׁ בְּשֵׁם אֱלֹהָיו; וַאֲנַחְנוּ נֵלֵךְ בְּשֵׁם יְהוָה אֱלֹהֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד".
במילים אחרות: בעוד שישעיהו מתנגד לתפיסת הייחודיות של העם, היותו עם סגולה. מיכה, דבק בבדלנות של עם ישראל.

שאלה מעניינת: האם השוני בין שתי הדעות מסמל גישות פלורליסטיות באותם הימים שאפשרו לשתי דעות כאלה לחיות בשלום זו לצד זו? התשובה אינה מצוייה בידינו.

אמצעים אמנותיים

חריזה 
וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו, וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו

אליטרציה (צליל שווה)
וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו, וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו

תקבולת נרדפת
וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו, וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו

תקבולת משלימה
לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה:

תקבולת חסרה ונרדפת
לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר יְהֹוָה, [לְכוּ וְנַעֲלֶה] אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב.

כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר יְהֹוָה [יצא} מִירוּשָׁלָם

וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם [יכתתו} לְמַזְמֵרוֹת.

מטפורה
"וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם". הנביא רצה לתאר זרימה חזקה של העמים להר בית ה', והוא שואל את הפועל מזרימת מי הנהר: "וְנָהֲרוּ אֵלָיו".