פרשת השבוע לילדים – וארא

מכת הדם והצפרדע

אלהים מצווה את משה להכות במטה על מי היאור ולהפכם לדם.
הסיפור מתאר אסון אקולוגי קשה. פגיעה חמורה במי השתיה, ומוות של דגים שהיוו
מאכל בסיסי במצרים. 

משה ואהרון מצייתים:
"וַיַּעֲשׂוּ כֵן מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, 
וַיָּרֶם בַּמַּטֶּה וַיַּךְ אֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹור, לְעֵינֵי פַרְעֹה, וּלְעֵינֵי עֲבָדָיו. 
וַיֵּהָפְכוּ כָּל הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר לְדָם וְהַדָּגָה אֲשֶׁר בַּיְאֹר מֵתָה, וַיִּבְאַשׁ  הַיְאֹור (העלה סרחון),
לֹא יָכְלוּ מִצְרַיִם, לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן הַיְאֹור; וַיְהִי הַדָּם, בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם".

מה מיוחד ביאור?

הפרשנים המסורתיים רש"י ואחרים מאמינים שהיאור היה אלוהות מצרית, ועל ידי מכת הדם אלוהים פוגע
באלוהי מצרים.

היאור, הוא הנילוס, אכן, היה חשוב ומקודש למצרים, אבל הנהר לא היה אל. היו שני אלים מצריים חשובים
שהיו קשורים בנילוס.

בתמונה למטה – האל הפי שהיה אחראי להצפה של הנילוס. 
הצפה שבזכותה יכלו חקלאי מצרים להשקות את שדותיהם,

בתמונה השנייה – והאל השני סובק, בדמות תנין שמסמל בעיקר הגנה, 
שהרי תניני הנילוס גם הם היוו איום ולכן גם סגדו להם. 

הנילוס הוא עורק החיים הראשי של מצרים, החיים בה התאפשרו רק הודות לו, מצרים היא ארץ מדברית שלא יורד
בה גשם. הנילוס שזורם לאורכה מדרום לצפון איפשר לבני האדם לפתח חקלאות ותרבות עשירה.

מכת הדם

מים לא יכולים להיהפך לדם. כי דם הוא נוזל החיים בגופם של בני אדם ובעלי חיים. הכוונה כנראה לכך שמי היאור
הפכו אדומים כדם, ולא היו ראויים לשתיה.

התורה מתארת את מכת הדם כפלא, כנס, שגם חרטומי מצרים (החכמים, הקוסמים) הצליחו לחולל: "וַיַּעֲשׂוּ כֵן חַרְטֻמֵּי
מִצְרַיִם, בְּלָהטֵיהֶם (בקסמים שלהם)".

חוקרים מנסים לתת הסבר מציאותי לצבע האדום: אצות, אדמת טין שנסחפה ועוד.

מגמת התורה להציג את המכות כנס. גם אם נשתכנע שמדובר בתופעת טבע, עדיין מתקיים בסיפור נס, בגלל העיתוי,
מפני שהתופעה אירעה רק בשעה שמשה ואהרון היכה על המים.

 מכת הצפרדעים

 הצפרדע היא אלה מצרית בשם האקת שמסמלת פריון ולידה.  
ניתן לראות בפגע זה התרסה כנגד אלוהות מצרית.

אפשר גם שיש בזה רמז למידה כנגד מידה. פרעה רצה לעצור את הפריון
העצום של בני ישראל, ובתמורה שורצות הצפרדעים בכל מקום.
אבל בעיקר מכה זו מתוארת כמטרד קשה. שימו לב לפירוט של הכתוב:
"הִנֵּה אָנֹכִי, נֹגֵף (מלשון מגפה) אֶת כָּל גְּבוּלְךָ בַּצְפַרְדְּעִים וְשָׁרַץ הַיְאֹר צְפַרְדְּעִים
וְעָלוּ וּבָאוּ בְּבֵיתֶךָ, וּבַחֲדַר מִשְׁכָּבְךָ וְעַל מִטָּתֶךָ וּבְבֵית עֲבָדֶיךָ וּבְעַמֶּךָ וּבְתַנּוּרֶיךָ
וּבְמִשְׁאֲרוֹתֶיךָ (בצלחות שלך).

כמה מצחיק ואירוני התיאור שחרטומי מצרים מעלים גם הם צפרדעים. לא די
במכה שהביאו עליהם משה ואהרון אלא שחכמי מצרים הוסיפו על עצמם מכה על מכה.

יש קושרים בין מכת הדם למכת הצפרדע. מכיוון שהיאור היה נגוע ומלא בפגרי דגים הצפרדעים נמלטו ממנו
והתנחלו בכל מקום ביבשה ובמקומות הכי אינטימיים בבתי המצרים.