משעבוד מצרים דרך הנדודים במדבר ועד מות משה; מה עבר על עם ישראל בתקופה ארוכה וקשה זו?
שיעבוד מצרים והנדודים במדבר
סיכום קצר של הפרק הראשון:
בפרק הראשון דיברנו על האבות המייסדים של עם ישראל: אברהם יצחק ויעקב,
ועל שנים עשר בניו של יעקב.
תקופה זו הסתיימה עם ירידתם של יעקב ובניו
למצרים בעקבות הרעב, ועלייתו של יוסף
למושל בכיר מטעם פרעה.
שיעבוד מצרים
בני יעקב חיו במצרים בארץ גושן השוכנת על אחת מזרועות הדלתה של הנילוס.
בשלב מסוים התהפך גורלם והם הפכו לעבדים במפעלי הבנייה העצומים של פרעה,
רעמסס השני, שבנה בדלתה של הנילוס את הערים פיתום ורעמסס.
תשכחו מזה! בני ישראל לא בנו את הפירמידות!!! ראו בקישור
עבודת הפרך הקשה הפכה את חייהם של בני ישראל לקשים ולבלתי ניסבלים.
המפנה
השינוי המיוחל התחולל תחת מנהיגותו של משה שהסתייע באחיו, אהרון וביחד
פעלו להוצאת ישראל ממצרים.
הבריחה ממצרים התרחשה, על פי המסופר בתורה, בסדרה ארוכה של ניסים
שבסופה מצאו בני ישראל את עצמם במדבר סיני.
מתי יצאו בני ישראל ממצרים?
מקובל לחשוב שמדובר במאה ה – 12 לפני הספירה (לפני כשלושת אלפים ומאתים
שנה לערך).
מה עשו בני ישראל במדבר?
היו רועי צאן (גם במצרים וגם בעת שיצאו ממצרים היה להם צאן), כן, כמו אבותיהם:
אברהם יצחק ויעקב.
החיים במדבר היו קשים; לעתים הייתה מצוקה של מזון, ולעתים לא היו מים, והעם
לא אחת בא בטענות אל משה על שהוציא אותם ממצרים. פעם התארגן מרד של קורח
ועדתו נגד מנהיגותו של משה ובני משפחתו, בפעם אחרת הותקפו ישראל על ידי עמלק,
וכשמשה שהה על הר סיני ארבעים יום וארבעים לילה העם היה בטוח שמשה נעלם,
והם דרשו מאהרון לבנות תחליף לאלהים. אהרון בנה את עגל הזהב.
היחסים בין בני ישראל למשה ראו עליות ומורדות. וגם משה התעייף לא פעם מהתלונות
הרבות.
סיפורי התורה מאשימים תמיד את עם ישראל, אבל זו ראייה חד צדדית, ולמטבע הזאת,
כמו להרבה דברים בחיים יש שני צדדים (שלא נרחיב עליהם כאן).
היעד – ארץ כנען
ארץ כנען הייתה היעד אליו התכוון משה להוליך את בני ישראל, ובאמת היא הייתה
שכנה קרובה מאד למצרים, אבל בני ישראל הלכו במדבר ארבעים שנה!!!
התורה מסבירה שה' מנע מישראל את הדרך הקצרה (דרך רצועת עזה של ימינו),
כי שם ישבו הפלישתים שהיו בעלי נשק מתוחכם, וכדי שעם העבדים שאינו אמון
על לחימה ושימוש בכלי נשק לא יירתע, ה' הוליכם בדרך ארוכה יותר.
ובכל זאת, מדוע ארבעים שנה?
התורה מבהירה שהשהייה במדבר הייתה עונש לעם על שתמכו בדברי המרגלים
שנשלחו לתור את ארץ כנען, וקבעו שלא ניתן לכבוש אותה, מפני שהיא "ארץ אוכלת
יושביה", יושבים בה עמים גדולים וחזקים, ולא ניתן לגבור עליהם.
ובאמת, המידע של המרגלים היה נכון. ארץ כנען באותם הימים הייתה מיושבת עמים
רבים, והיו בה ערים בצורות וחזקות שמלכים עמדו בראשיהן, זאת אנו יודעים גם
מהממצאים הארכיאולוגיים, וגם מתעודות עתיקות.
וכשנגיע לתקופת הכיבוש (יהושע), וההתנחלות (שופטים), נבין כמה קשה היה
להשתלט על כל העמים, ולכבוש את הארץ.
קבלת התורה והקמת המשכן
האירוע החשוב ביותר, שהיווה בסיס ותשתית לחיי העם
בעתיד, היה מעמד הר סיני,
בו נתנו חוקים ומצוות לישראל.
לוחות הברית היו חוזה מקשר בין ה' לבין העם. לפיו,
העם התחייב לשמור ולקיים
את חוקי ה', וה' התחייב להגן על העם.
העם קיבל חוקים ומצוות חברתיים ודתיים.
עכשיו יש קודים ברורים של התנהגות משותפים לכולם.
בנוסף לברית שנכרתה בסיני הוקם גם המשכן (המקדש הנייד של בני ישראל),
ואביזריו, ובתוכם מזבחות, מנורת הזהב, שולחן הזהב, וארון הברית, בו הונחו לוחות הברית. במשכן התקיים פולחן ה' (פולחן היא דרך עבודת ה': קורבנות, שירה, תפילה).
מתן תורה והקמת המשכן כמקום פולחן לה' היוו גורם מלכד לכל השבטים בנוסף
למוצא המשפחתי המשותף לכולם.
הפרידה ממשה – משה לא נכנס לארץ כנען.
משה לא זכה להיכנס לארץ המובטחת, וגם לא להכניס לשם את העם. ה' העניש אותו
על אותה הפעם בה העם זעק למים, וה' ציווה עליו לדבר אל הסלע, ומשה, במקום זאת,
היכה בסלע כדי שיצאו ממנו מים. ה' ראה בכך קטנות אמונה מצדו של משה ולכן העניש
אותו באי כניסה לארץ…..
משה נפרד מהעם בערבות נבו בעבר הירדן המזרחי מול יריחו, ואת מקומו לקח יהושע, תלמידו שהכניס את העם לארץ, ונלחם את מלחמות הכיבוש הראשונות.
תודה רבה. תקופה מרתקת