הגר והולדת ישמעאל, חטיבה עליונה ולבגרות, פירושים, סיכומים שרי, אברם, גירוש הגר, השוואה עם הולדת שמשון, אמצעים אמנותיים-לשוניים.
סיפורי האבות
לחטיבה עליונה ולבגרות
למעבר ⇐ לבראשית סיפורי אברהם פרקים יב – כג לכיתות ב היכנסו כאן
תוכן העניינים
להתרשמות חלקית מתוכני הפרק
– פירושי מילים והסברים (חלקי)
– מצג/מבוא
– שפחה/פילגש
למנויים בלבד
♦ פירושי מילים והסברים
♦ סיכום, תוכן הפרק
♦ מצג/מבוא
♦ שפחה/פילגש
♦ היוזמה של שרי והתגובה של אברם
♦ שרי, אברם וההריון של הגר
♦ פערים בסיפור
♦ אברם, שרי וגירוש הגר
♦ "וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי" – דמותה של שרי בפרק טז
♦ מילים בזכותה של שרי
♦ הדמויות בהיבט רגשי
♦ הפגישה בין הגר למלאך ה'
♦ סיכום האירוע
♦ השוואה בין בשורת המלאך להגר לבין בשורת המלאך לאם שמשון
♦ אמצעים אמנותיים-לשוניים בפרק טז
פירושי מילים והסברים
לקבלת הפירושים הניחו את מצביע העכבר על המילים המסומנות
וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לֹא יָלְדָה לוֹ וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית, וּשְׁמָהּ הָגָר.
ב וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם: הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי יְהוָה מִלֶּדֶת, בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי, אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה. וַיִּשְׁמַע אַבְרָם, לְקוֹל שָׂרָי.
ג וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם אֶת הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ, מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן; וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ, לוֹ לְאִשָּׁה.
ד וַיָּבֹוא אֶל הָגָר, וַתַּהַר; וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה, וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ.
ה וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם: חֲמָסִי עָלֶיךָ, אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ, וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ; יִשְׁפֹּט יְהוָה בֵּינִי וּבֵינֶיךָ.
מצג/מבוא
פסוק א
"וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לֹא יָלְדָה לוֹ, וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית, וּשְׁמָהּ הָגָר".
המידע במצג
שרי עקרה
לשרי שפחה מצרית ושמה הגר
נשים לב לכינויי השייכות בפסוק שמרמזים למאבקים בהמשך העלילה:
וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם
לֹא יָלְדָה לוֹ,
וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית, וּשְׁמָהּ הָגָר
שרי אשת אברם, לא ילדה לו, ומנגד – יש לה שפחה פרטית.
נשים לב גם לעובדה שכתוב: "לֹא יָלְדָה לוֹ" הדגש על לוֹ; שרי כביכול לא עמדה בחובתה להביא ילדים לבעלה.
שפחה, פילגש אבות מרקע כלכלי גבוה נהגו לתת לבנותיהם העומדות להינשא, שפחה. מעמדה של האישה (כשרי) לעולם יהייה גבוה מזה של השפחה שנתנה כפילגש לבעלה, המנהג של נתינת שפחת האישה לבעל היה יסוד מובנה בחיי החברה המסופוטמית משם הגיעו בני הזוג. חוקיהמזרח הקדום עסקו בסוגייה זו (חוקי אשנונה מן המאות ה- 14 – 15 (לפני ספירת הנוצרים); חוקי חמורבי, המלך הבבלי הגדול בן המאה ה-18 לפנה"ס), ובידנו היום תעודות עתיקות המתארות מצבים בהן נשים עקרות נתנו את שפחותיהן לבעל. |
היוזמה של שרי והתגובה של אברם
להמשך קריאה