ספר שמות פרק א – גזירות פרעה

הפרק פתוח לכולם

⇐ למעבר לספר שמות לכיתות ד לחצו כאן.

סיפור התהוות האומה

נושאים בפרק 

♦  פירושי מילים והסברים 
♦  סיכום, תוכן הפרק
♦  המידע במצג
♦  מידע על ארץ מצרים.
♦  מפת מצרים – היכן ישבו בני ישראל?
♦  מלך מצרים מטיל גזירות קשות על בני ישראל.
♦  גל גזירות ראשון – עבודת פרך
♦  גל גזירות שני – המיילדות העבריות.
   מדוע להרוג את התינוקות הזכרים?
♦  גל גזירות שלישי – כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹורָה תַּשְׁלִיכֻהוּ
♦ פרעה
♦ פיתם ורעמסס
♦ איורים ותבליטי קיר מצריים עתיקים

 

 

פירושי מילים והסברים

לקבלת הפירושים הניחו את מצביע העכבר על המילים המסומנות.

א וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה  אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ:
ב רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן לֵוִי וִיהוּדָה:
ג יִשָּׂשׂכָר זְבוּלֻן וּבִנְיָמִן:
ד דָּן וְנַפְתָּלִי גָּד וְאָשֵׁר:
ה וַיְהִי כָּל נֶפֶשׁ יֹוצְאֵי יֶרֶךְ יַעֲקֹב שִׁבְעִים נָפֶשׁ וְיוֹסֵף הָיָה בְמִצְרָיִם:
ו וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל אֶחָיו וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא:
ז וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹותָם: 
ח וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר  לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף:
ט וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ:
י  הָבָה נִּתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ
יא וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם , וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה אֶת פִּתֹם וְאֶת רַעַמְסֵס:
יב וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ, : וַיָּקֻצוּ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
יג וַיַּעֲבִידוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ. 
יד וַיְמָרֲרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹודָה קָשָׁה, בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים וּבְכָל עֲבֹודָה בַּשָּׂדֶה אֵת כָּל עֲבֹודָתָם אֲשֶׁר עָבְדוּ בָהֶם בְּפָרֶךְ
טו וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹות הָעִבְרִיֹּות אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה:
טז וַיֹּאמֶר בְּיַלֶּדְכֶן אֶת הָעִבְרִיּוֹת וּרְאִיתֶן עַל הָאָבְנָיִם (מושב הלידה, העשוי אבן), אִם בֵּן הוּא וַהֲמִיתֶּן אֹותוֹ, וְאִם בַּת הִיא וָחָיָה:
יז וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹות אֶת הָאֱלֹהִים וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים:
יח וַיִּקְרָא מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹות וַיֹּאמֶר לָהֶן מַדּוּעַ עֲשִׂיתֶן הַדָּבָר הַזֶּה וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים:
יט וַתֹּאמַרְןָ הַמְיַלְּדֹות אֶל פַּרְעֹה, כִּי לֹא כַנָּשִׁים הַמִּצְרִיֹּות הָעִבְרִיֹּות, כִּי חָיוֹת הֵנָּה, בְּטֶרֶם תָּבוֹא אֲלֵיהֶן הַמְיַלֶּדֶת וְיָלָדוּ:
כ וַיֵּיטֶב אֱלֹהִים לַמְיַלְּדֹות, וַיִּרֶב הָעָם וַיַּעַצְמוּ מְאֹד:
כא וַיְהִי כִּי יָרְאוּ הַמְיַלְּדֹות אֶת הָאֱלֹהִים, וַיַּעַשׂ לָהֶם בָּתִּים:
כב וַיְצַו פַּרְעֹה לְכָל עַמּוֹ לֵאמֹר: כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹורָה תַּשְׁלִיכֻהוּ, וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּן: 

סיכום, תוכן הפרק

הפסוקים הראשונים של הפרק חוזרים על רשימת בני יעקב/ישראל שבאו למצרים. סך הצאצאים של יעקב היה כשבעים נפש.

אחרי מות יוסף וכל הדור שלו, קם מלך חדש במצרים שלא הכיר את יוסף. הוא חרד מהתרבותם העצומה של צאצאי יעקב וחשש פן בעת מלחמה הם יצטרפו לאויב וילחמו במצרים, או יברחו ממצרים.

המצרים החלו מעבידים את בני ישראל בעבודות קשות על מנת להחלישם. ישראל בנו ערי איחסון תבואות עבור המצרים, את פיתום ורעמסס. עבדו בבניה ובעבודות השדה, אבל העבודה הקשה לא המעיטה את הריבוי שלהם. הם המשיכו להתרבות ולהתעצם.

מלך מצרים נקט דרך נוספת להמעיט את הילודה בישראל. הוא ציווה על המילדות, שפרה ופועה להרוג כל בן זכר בעת הלידה. אבל המילדות פחדו מאלוהים, ולא המיתו את התינוקות.
כשהמלך שאל אותן מדוע לא המיתו את הבנים, השיבו המילדות שהנשים העבריות ממהרות ללדת, עוד לפני בואן של המילדות.
כך המשיך העם להתרבות.
בתמורה לכך שהשאירו את הילדים בחיים, זכו המילדות להקים לעצמן משפחות גדולות.

פרעה החריף את פקודותיו. הוא ציווה על כל עמו להמית את כל הבנים הנולדים, ולהותיר בחיים רק את הבנות.

מתי מתרחשים אירועי פרק א? אין מידע ודאי! משערים שבמהלך המאה ה – 13 בתקופת מלכותו של רעמסס השני.  רעמסס היה מלך חזק, ששלט בחלקים של ארץ כנען.   שימו לב לכתר המלכותי ולנחש הקוברה שבחזיתו. לשרביט המלוכה בדמות האות המצרית שמסמלת מקל רועים.

המידע במצג

פסוקים א-ז

חזרה מקשרת לסיום של ספר בראשית: 

• תזכורת על משפחת יעקב שירדה למצרים ומנתה שבעים נפש. 
• כל הדור של יוסף כבר מת בשעה שמתחיל סיפורינו. 
• בני ישראל מתרבים מאד: "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹותָם".
  ריבוי הפעלים מעיד על ההתרבות העצומה.

מידע על ארץ מצרים מצרים – לא מה שחשבתם! אל תזלזלו במצרים העתיקה!!!  זו הייתה ממלכה אדירה, בעלת תרבות מפותחת (חקלאות, בנייה, אסטרונומיה ועוד) ששלטה גם על מלכי ארץ כנען, זמן רב לפני ששבטי ישראל עלו על במת ההיסטוריה… ההיסטוריה המפוארת של מצרים משתרעת על פני 3000 שנה. מ – 3000 לערך לפני הספירה ועד ראשית הספירה שלנו.  (נכון, לא כל אותה התקופה היא שמרה על מעמדה כמעצמת על).

 

מפת מצרים – היכן ישבו בני ישראל?
מקום הישיבה של בני ישראל

באחת הזרועות המזרחיות 

של הדלתא שיוצר הנילוס.

אזור שנקרא – גושן

 

 

 

 

 

מלך מצרים מטיל גזירות קשות על בני ישראל 

במצרים קם מלך חדש, שלא ידע או לא רצה לדעת על הקשרים הטובים עם יוסף ומשפחתו: 
"וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף"

מלך מצרים נחרד מהתרבותו העצומה של העם, וחשש שבעת מלחמה בני ישראל יתחברו לשונאי מצרים, 
ילחמו נגד המצרים ויגברו עליהם. 
"וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ".  
הָבָה נִּתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שׂונְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ, וְעָלָה מִן הָאָרֶץ":

המלך החליט למצוא פתרונות לדכא את העם, להחלישו עד שתיפסק הילודה הרבה. 
הוא הגיע למסקנה שעבודה מפרכת תצמצם את הילודה.

גל גזירות ראשון – עבודת פרך

⇐  בני ישראל נדרשו לעבודות כפייה קשות בבנייה, ובעבודות השדה. 
⇐  בני ישראל בנו את פיתום ואת רעמסס – ערי מחסנים וממגורות לתבואות ומצרכים אחרים.

בניגוד לתכניות של המלך 
כל כמה שבני ישראל סבלו יותר, כך הם התרבו יותר: 
"וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹותוֹ (המצרים) כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹוץ (העם)".

 

 

 

 

 

 

 

 

גל גזירות שני – המילדות העבריות

משנוכח המלך שעבודת הפרך אינה מקטינה את הילודה, הוא נקט שיטה חדשה לחיסול התינוקות הזכרים
של בני ישראל בעת הלידה, בסיוע המיילדות: שפרה ופועה.
מדוע בעזרת מיילדות?
כי הן אלה שבאות במגע ראשון עם הנולד, ומבלי שהיולדת, או מישהי אחרת בסביבה ירגישו, הן יכולות 
להמיתו ולומר שמת בלידה.

הוראות המלך למיילדות:
"וּרְאִיתֶן עַל הָאָבְנָיִם, אִם בֵּן הוּא וַהֲמִיתֶּן אֹותוֹ, וְאִם בַּת הִיא וָחָיָה". 

 

הלידה במצרים התרחשה בישיבה 
על מושב מיוחד.

בתבליט שלפניכם, מלכה מצרית כורעת ללדת ומצדדיה
תמוכת בה האלה חתחור.

 

 

עִבְרִיּוֹת  עברים, עבריות היה הכינוי של בני ישראל בפיהם של עמים אחרים. אולי על שום מוצאם מעבר הנהר (הפרת, או הירדן).

 

מדוע להרוג רק את התינוקות הזכרים?
כי הזכרים הם עתודת הכוח הלוחם שעלול לסכן את מצרים.

המיילדות חששו מאלהים, ולא היו מסוגלות לבצע פשע כזה. באומץ לב, הן הפרו את צו המלך.
כששאל אותן המלך: "מַדּוּעַ עֲשִׂיתֶן הַדָּבָר הַזֶּה וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים"?
השיבו המיילדות: "כִּי לֹא כַנָּשִׁים הַמִּצְרִיֹּות הָעִבְרִיֹּות, כִּי חָיוֹת הֵנָּה בְּטֶרֶם תָּבוֹא אֲלֵיהֶן הַמְיַלֶּדֶת וְיָלָדוּ".
הנשים העבריות ממהרות ללדת כדרך החיות, עוד בטרם שמגיעות המיילדות לסייע להן.

בתמורה לכך ברך אותן ה' במשפחות משלהן,

ועם ישראל המשיך להתרבות: "וַיִּרֶב הָעָם וַיַּעַצְמוּ מְאֹד"
על לידה בתנ"ך היכנסו לפרק חיי היום יום בתקופת התנ"ך – לידה

גל גזירות שלישי – כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹורָה תַּשְׁלִיכֻהוּ

"וַיְצַו פַּרְעֹה לְכָל עַמּוֹ לֵאמֹר: כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹורָה תַּשְׁלִיכֻהוּ, וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּן". 
עכשיו מגייס פרעה את כל עמו להשמדת התינוקות הזכרים. 
מהפסוק הזה ניתן להבין שאולי פרעה מתכוון לכל הילדים, גם המצרים (שהרי בפקודת 
המלך אין ציון של העברים.

על כך מביא רש"י מדרש יפה: 
ביום שבו נולד משה, אמרו החוזים בכוכבים, האסטרולוגים של פרעה שביום זה נולד 
מי שיושיע את ישראל, אבל חכמים אלה לא ידעו לזהות אם המושיע יהייה עברי, או מצרי. 
לפיכך גזר פרעה על כל הבן היילוד.

לפי הקשר הכתובים של הצו הזה ברור שמלך מצרים מתכוון לילדי העברים.

פרעה

 

 

 

 

 

 

השם פרעה פירושו במצרית עתיקה: הבית הגדול, הארמון. 
המילה הזו היא תואר, כינוי למלך מצרים. 
למלכי מצרים היו מספר שמות שהיו רשומות בכתוביות מלכותיות (כרטושים)

פִּיתֹם וְרַעַמְסֵס

 

ערי המסכנות שמשו מחסנים לאגירת תבואות ומצרכים אחרים.

רעמסס באיזור הדלתא. שם היו ממוקמים עירו וארמונו של רעמסס השני. 

פיתום ביתו של האל המצרי אתום.