ירושלים – באגדה, בתפילה, בנבואה ובמזמור

במדרש ובאגדה

קדמותה וייחודה של ירושלים

⇐   אבן הייתה שם (בקודש הקודשים שבהיכל ה'), מימות הנביאים הראשונים, 
ו'שתייה' הייתה נקראת, שממנה הושתת (נוסד) העולם (יומא נד, ב). 

⇐   עשרה קבין (קב = מידת משקל) של נוי בעולם; תשעה בירושלים, ואחד בכל העולם (אבות דרבי נתן נוסח ב מ"ח). ללמד, שירושלים יפה יותר מכל עיר אחרת.

דברי תפילה

 געגועים לירושלים

במשך אלפיים שנות גלות התגעגעו הגולים לירושלים. 
בתפילה ובאירועים מיוחדים הם הביעו את געגועיהם לציון ולירושלים.
הנה שני פסוקים שמביעים את תמצית הגעגועים: 

"לְשָׁנָה הַבָּאָה בִּירוּשָׁלָיִם הַבְּנוּיָה".                                  

"וּבְנֵה יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ" (ברכת המזון).

דברי נביאים

 ירושלים מרכז לצדק ולשלום (ישעיהו ב ב-ד)

בנבואה הנהדרת של ישעיה הוא מתאר את ירושלים ובית המקדש, כמרכז
אוניברסלי-עולמי של צדק, משפט ושלום, השואב אליו את כל הגויים ללכת בדרכיו :

"וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית-יְהוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים, וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת,
וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיים. וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ:
"לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר-יְהוָה, אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב,
וְיֹורֵנוּ מִדְּרָכָיו, וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו.
כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר יְהוָה מִירוּשָׁלִָם.
וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם, וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים" 
וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה" (ישעיה ב, א-ד)".

שימו לב למשפט האחרון, ההופך את ירושלים לסמל השלום. הפסוק מתאר את שבירת כלי המלחמה, והפיכתם לכלי חקלאות:

"וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים, וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת".
התוצאה תהייה שלא תהיינה עוד מלחמות, ולא יהייה צורך בלימוד דרכי לחימה:
"לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה". 

קול חתן וקול כלה (ירמיהו ל"ג י-יא)

ירמיהו מהלך בין חורבותיה השוממות של ירושלים, שאין בה בני אדם ובעלי חיים,
ומנבא לה ימים של אושר ושמחה: 
"עוֹד יִשָּׁמַע …בְּעָרֵי יְהוּדָה, וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלִַם, הַנְשַׁמּוֹת (שוממות), מֵאֵין אָדָם וּמֵאֵין יוֹשֵׁב וּמֵאֵין בְּהֵמָה (שאין בה אדם ובהמה): קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה, קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה".

קולות חתן וכלה מסמלים את התחדשות החיים והשמחה במקום.

ביטחון בירושלים (ישעיהו סב ו)

ישעיהו המנחם מבטיח לירושלים ביטחון תמידי ביום ובלילה:
"עַל חוֹמֹתַיִךְ יְרוּשָׁלִַם הִפְקַדְתִּי שֹׁומְרִים כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה תָּמִיד".

מזמורי תהילים

געגועים לירושלים 

גולי בבל שרים לירושלים בגעגוע ועצב (תהילים מזמור קלז):
"עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ, גַּם בָּכִינוּ, בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן".

הם נשבעים אמונים לירושלים: 
"אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם  תִּשְׁכַּח יְמִינִי, תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי". השבועה כוללת קללה. אם ישכחו את ירושלים, יד ימין, היד החזקה תיפגם, וכך גם יכולת הדיבור שלהם.
הם אינם יכולים לשמוח ולשיר ולכן תלו את הכינורות שלהם על ענפי עצי ערבה:
"עַל עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ תָּלִינוּ כִּנֹּרוֹתֵינו".

העצב מנע מהגולים לשיר ולנגן בשעה שהבבלים בקשו שישירו להם משירי ציון: "שִׁירוּ לָנוּ מִשִּׁיר צִיּוֹן".
הם שואלים בשיר : "אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר יְהוָה  עַל אַדְמַת נֵיכָר?"

הנשבע מתחייב להעלות את זכר ירושלים במרכז השמחות של חייו: "אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי"

שירת עולה הרגל לירושלים  (תהילים קכב)

עולה הרגל שמח כשמודיעים לו שהוא נמנה עם העולים לרגל לירושלים: "שָׂמַחְתִּי בְּאֹומְרִים לִי: "בֵּית יְהוָה נֵלֵךְ".

הוא מתלהב מהמראות ומברך את ירושלים שישכנו בה שלום ושלווה: 
"שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלִָים,  יִשְׁלָיוּ (יהיו שלווים), אֹוהֲבָיִךְ. יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ (חומתך), שַׁלְוָוה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ" (תהילים קכב)