פירושים, סיכום, מצגות, דמויות: חנה, אלקנה, פנינה ועלי הכהן; העשרה: אמהות, עקרות, נדר, אורח חיים; דפי עבודה.
פרק א פתוח להתרשמות ללא צורך ברכישת מנוי.
הפרק כולל סרטון מצגות |
תוכן העניינים
♦ פירושים וביאורים.
♦ סיכום הפרק.
♦ סרטון מצגות חדש
♦ מצג.
♦ הזבח בשילה.
♦ אהבת אלקנה לחנה.
♦ חנה ופנינה.
♦ הדמויות: אלקנה, חנה, פנינה ועלי הכהן.
♦ העשרה:
– אמהות
– עקרות
– נדר
– אורח חיים.
♦ הולדת שמואל וקיום הנדר.
♦ שעורים, שאלות ודפי עבודה.
שמואל א פרק א – פירושים וביאורים
לקבלת הפירושים העבירו את מצביע העכבר על המילים ה:מסומנות
א וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִן הָרָמָתַיִם צוֹפִים מֵהַר אֶפְרָיִם וּשְׁמוֹ אֶלְקָנָה בֶּן יְרֹוחָם בֶּן אֱלִיהוּא בֶּן תֹּחוּ בֶן צוּף אֶפְרָתִי.
ב וְלוֹ שְׁתֵּי נָשִׁים: שֵׁם אַחַת חַנָּה, וְשֵׁם הַשֵּׁנִית – פְּנִינָּה. וַיְהִי לִפְנִינָּה יְלָדִים, וּלְחַנָּה אֵין יְלָדִים.
ג וְעָלָה הָאִישׁ הַהוּא מֵעִירוֹ מִיָּמִים יָמִימָה לְהִשְׁתַּחֲווֹת וְלִזְבֹּוחַ לַיהֹוָה צְבָאוֹת בְּשִׁלֹה, וְשָׁם שְׁנֵי בְנֵי עֵלִי: חָפְנִי וּפִנְחָס כֹּוהֲנִים לַיהֹוָה.
ד וַיְהִי הַיּוֹם וַיִּזְבַּח אֶלְקָנָה, וְנָתַן לִפְנִינָּה אִשְׁתּוֹ וּלְכָל בָּנֶיהָ וּבְנוֹתֶיהָ – מָנוֹת.
ה וּלְחַנָּה יִתֵּן מָנָה אַחַת אַפָּיִם, כִּי אֶת חַנָּה אָהֵב, וַיהֹוָה סָגַר רַחְמָהּ.
ו וְכִעֲסַתָּה צָרָתָהּ גַּם כַּעַס בַּעֲבוּר הַרְעִמָהּ, כִּי סָגַר יְהֹוָה בְּעַד רַחְמָהּ.
ז וְכֵן יַעֲשֶׂה שָׁנָה בְשָׁנָה מִדֵּי עֲלֹותָהּ בְּבֵית יְהֹוָה, כֵּן תַּכְעִסֶנָּה, וַתִּבְכֶּה, וְלֹא תֹאכַל.
ח וַיֹּאמֶר לָהּ אֶלְקָנָה אִישָׁהּ: "חַנָּה לָמֶה תִבְכִּי? וְלָמֶה לֹא תֹאכְלִי? וְלָמֶה יֵרַע לְבָבֵךְ? הֲלוֹא אָנוֹכִי טוֹב לָךְ מֵעֲשָׂרָה בָּנִים.
ט וַתָּקָם חַנָּה אַחֲרֵי אָכְלָה בְשִׁלֹה, וְאַחֲרֵי שָׁתֹה, וְעֵלִי הַכֹּהֵן יושֵׁב עַל הַכִּסֵּא, עַל מְזוּזַת הֵיכַל יְהֹוָה.
י וְהִיא מָרַת נָפֶשׁ, וַתִּתְפַּלֵּל עַל יְהֹוָה, וּבָכֹה תִבְכֶּה.
יא וַתִּדֹּור נֶדֶר, וַתֹּאמַר: "יְהֹוָה צְבָאוֹת, אִם רָאֹה תִרְאֶה בָּעֳנִי אֲמָתֶךָ, וּזְכַרְתַּנִי, וְלֹא תִשְׁכַּח אֶת אֲמָתֶךָ, וְנָתַתָּה לַאֲמָתְךָ זֶרַע אֲנָשִׁים, וּנְתַתִּיו לַיהֹוָה כָּל יְמֵי חַיָּיו, וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ.
יב וְהָיָה כִּי הִרְבְּתָה לְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי יְהֹוָה, וְעֵלִי שֹׁומֵר אֶת פִּיהָ.
יג וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ, רַק שְׂפָתֶיהָ נָּעוֹת, וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ, וַיַּחְשְׁבֶהָ עֵלִי לְשִׁיכֹּורָה.
יד וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ עֵלִי: "עַד מָתַי תִּשְׁתַּכָּרִין? הָסִירִי אֶת יֵינֵךְ מֵעָלָיִךְ".
טו וַתַּעַן חַנָּה וַתֹּאמֶר: "לֹא אֲדֹונִי, אִישָּׁה קְשַׁת רוּחַ אָנֹכִי, וְיַיִן וְשֵׁכָר לֹא שָׁתִיתִי, וָאֶשְׁפֹּוךְ אֶת נַפְשִׁי לִפְנֵי יְהֹוָה.
טז אַל תִּתֵּן אֶת אֲמָתְךָ לִפְנֵי בַּת בְּלִיָּעַל, כִּי מֵרֹוב שִׂיחִי וְכַעְסִי דִּבַּרְתִּי עַד הֵנָּה"
יז וַיַּעַן עֵלִי וַיֹּאמֶר: "לְכִי לְשָׁלוֹם, וֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יִתֵּן אֶת שֵׁלָתֵךְ, אֲשֶׁר שָׁאַלְתְּ מֵעִמּוֹ".
יח וַתֹּאמֶר: "תִּמְצָא שִׁפְחָתְךָ חֵן בְּעֵינֶיךָ". וַתֵּלֶךְ הָאִישָּׁה לְדַרְכָּהּ, וַתֹּאכַל, וּפָנֶיהָ לֹא הָיוּ לָהּ עוֹד.
יט וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר, וַיִּשְׁתַּחֲווּ לִפְנֵי יְהֹוָה, וַיָּשֻׁבוּ וַיָּבֹאוּ אֶל בֵּיתָם הָרָמָתָה. וַיֵּדַע אֶלְקָנָה אֶת חַנָּה אִשְׁתּוֹ, וַיִּזְכְּרֶהָ יְהֹוָה.
כ וַיְהִי לִתְקֻפוֹת הַיָּמִים וַתַּהַר חַנָּה, וַתֵּלֶד בֵּן, וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שְׁמוּאֵל, כִּי מֵיְהֹוָה שְׁאִלְתִּיו.
כא וַיַּעַל הָאִישׁ אֶלְקָנָה וְכָל בֵּיתוֹ לִזְבֹּחַ לַיהֹוָה אֶת זֶבַח הַיָּמִים וְאֶת נִדְרו.
כב וְחַנָּה לֹא עָלָתָה, כִּי אָמְרָה לְאִישָׁהּ, עַד יִגָּמֵל הַנַּעַר, וַהֲבִאֹתִיו וְנִרְאָה אֶת פְּנֵי יְהֹוָה, וְיָשַׁב שָׁם עַד עוֹלָם.
כג וַיֹּאמֶר לָהּ אֶלְקָנָה אִישָׁהּ: "עֲשִׂי הַטּוֹב בְּעֵינַיִךְ. שְׁבִי עַד גָּמְלֵךְ אֹותוֹ, אַךְ יָקֵם יְהֹוָה אֶת דְּבָרוֹ. וַתֵּשֶׁב הָאִשָּׁה וַתֵּינֶק אֶת בְּנָהּ, עַד גָּמְלָהּ אֹותוֹ.
כד וַתַּעֲלֵהוּ עִמָּהּ כַּאֲשֶׁר גְּמָלַתּוּ, בְּפָרִים שְׁלשָׁה, וְאֵיפָה אַחַת קֶמַח, וְנֵבֶל יַיִן. וַתְּבִיאֵהוּ בֵית יְהֹוָה שִׁלוֹ, וְהַנַּעַר נָעַר.
כה וַיִּשְׁחֲטוּ אֶת הַפָּר וַיָּבִיאוּ אֶת הַנַּעַר אֶל עֵלִי.
כו וַתֹּאמֶר: "בִּי אֲדֹנִי, חֵי נַפְשְׁךָ אֲדֹנִי, אֲנִי הָאִישָּׁה הַנִּצֶּבֶת עִמְּכָה, בָּזֶה לְהִתְפַּלֵּל אֶל יְהֹוָה".
כז אֶל הַנַּעַר הַזֶּה הִתְפַּלָּלְתִּי, וַיִּתֵּן יְהֹוָה לִי אֶת שְׁאֵלָתִי אֲשֶׁר שָׁאַלְתִּי מֵעִמּוֹ.
כח וְגַם אָנֹוכִי הִשְׁאִלְתִּיהוּ לַיהֹוָה כָּל הַיָּמִים, אֲשֶׁר הָיָה הוּא שָׁאוּל לַיהֹוָה". וַיִּשְׁתַּחוּ שָׁם לַיהֹוָה.
מבוא קצר
הסיפור בפרק א מתרחש בשבט אפרים. הדמויות הפועלות הן בנות השבט הזה.
משכן ה' בשילה ממוקם אף הוא בשבט זה.
למוצא השבטי חשיבות רבה בספרי שמואל א ב.
שמואל א פרק א – סיכום הפרק
בתחילת הפרק מוצגת משפחתו של אלקנה הגרה בהר אפרים.
לאלקנה היו שתי נשים: פנינה וחנה. לפנינה היו ילדים וחנה הייתה עקרה.
בכל שנה עלה אלקנה ומשפחתו לשילה, לבית ה', שם הקריבו קרבן וסעדו את ליבם. בשעה שאלקנה
חילק את מנות הזבח למשפחתו, הוא נתן לחנה מנה גדולה משל האחרים, כי היא הייתה אשתו האהובה.
למרות אהבתו של אלקנה הייתה חנה עצובה, בגלל עקרותה, וגם מפני שפנינה נהגה לפגוע בה ולהעליב אותה עקב מצבה.
יום אחד בהיותם בשילה, ניגשה חנה להיכל ה', והתפללה לה' שיתן לה ילד. היא נדרה נדר ונשבעה שאם יוולד לה בן, היא תקדיש אותו לבית ה' לכל ימי חייו, ולעולם הוא לא יגזוז את שער ראשו.
חנה המתפללת לא השמיעה קול, רק שפתיה נעו. כל אותה עת בחן אותה עלי הכהן הראשי, שישב בפתח בית ה'. עלי התרשם שחנה שיכורה; הוא גער בה בזלזול, וציווה עליה להתפכח מהיין. חנה הסבירה לעלי, בעדינות רבה את טעותו; היא אינה שיכורה; היא מתפללת לאלהים לתת לה בן, והבעות פניה מבטאות את כאבה וצערה על היותה חשוכת ילדים..
כשעלי הבין שטעה, הוא ברך את חנה ואיחל לה שה' ימלא את בקשתה.
חנה התעודדה מברכתו של הכהן, תיאבונה חזר אליה ומצב רוחה השתפר.
ברכת עלי התקיימה, וכעבור שנה ילדה חנה בן. היא קראה לו שמואל, רמז לכך שהוא מצוי אצלה כפיקדון זמני,
מפני שהוא שייך לה'. חנה לא עלתה לבית ה' עד ששמואל נגמל מיניקה,
כשהביאה אותו לבית ה'. היא הציגה אותו לפני עלי הכהן, הזכירה לו את פגישתם, והוסיפה: "אֶל הַנַּעַר הַזֶּה הִתְפַּלָּלְתִּי,
וַיִּתֵּן יְהֹוָה לִי אֶת שְׁאֵלָתִי אֲשֶׁר שָׁאַלְתִּי מֵעִמּוֹ".
מצג
פסוקים א-ג
המידע במצג, מציג את הדמויות, המקום, הייחוס המשפחתי – השבטי ומנהג העלייה לרגל לשילה.
עלילת הסיפור מתחילה בפסוק ד
הדמויות:
אלקנה – אדם מכובד ומיוחסו: "בֶּן יְרֹוחָם בֶּן אֱלִיהוּא בֶּן תֹּחוּ בֶן צוּף".
(רשימת אבותיו של אדם מעידה על ייחוס מכובד).
לאלקנה שתי נשים.
חנה – עקרה.
פנינה – היו לה ילדים.
עלי – הכהן הראשי בבית ה' בשילה.
חָפְנִי וּפִנְחָס – שני בני עלי כהנים בבית ה' (על מעלליהם הרעים יסופר בפרקים הבאים).
מקום מגורי משפחת אלקנה:
רָמָתַיִם צוֹפִים בהַר אֶפְרָיִם.
שבט המוצא
אפרים (אֶפְרָתִי).
מנהג קבוע של משפחת אלקנה:
בכל שנה עלתה המשפחה לבית ה' בשילה לזבוח זבח.
הזבח בשילה – אלקנה, חנה ופנינה
פסוקים ד-ח
הסיפור פותח בעלייה של משפחת אלקנה למשכן ה' בשילה, לזבוח לה'.
זבח הוא סוג של קרבן לה' שהמשפחה אוכלת את רובו בקרבת המקדש.
אהבת אלקנה לחנה
• כשחילק אלקנה את מנות הזבח למשפחתו: "וְנָתַן לִפְנִינָּה אִשְׁתּוֹ וּלְכָל בָּנֶיהָ וּבְנוֹתֶיהָ מָנוֹת", הוא העניק לחנה אשתו האהובה, מנה גדולה במיוחד: "וּלְחַנָּה יִתֵּן מָנָה אַחַת אַפָּיִם".
המספר מסביר מדוע אלקנה נהג כך: "כִּי אֶת חַנָּה אָהֵב", וזאת למרות העובדה שהייתה עקרה: "וַיהֹוָה סָגַר רַחְמָהּ".
• אלקנה הבחין בעצב של חנה וביקש להרגיעה ולשמח אותה:
"חַנָּה לָמֶה תִבְכִּי? וְלָמֶה לֹא תֹאכְלִי? וְלָמֶה יֵרַע לְבָבֵךְ? הֲלוֹא אָנוֹכִי טוֹב לָךְ מֵעֲשָׂרָה בָּנִים!!!
חנה ופנינה
פנינה קנאה בחנה על אהבת אלקנה ועל העדפתו אותה, והציקה לה בגלל עקרותה: "כִּי סָגַר יְהֹוָה בְּעַד רַחְמָהּ".
בכל שנה בעת העלייה לבית ה' התרחשה אותה תמונה משפחתית: "וְכֵן יַעֲשֶׂה שָׁנָה בְשָׁנָה מִדֵּי עֲלֹותָהּ בְּבֵית יְהֹוָה, כֵּן תַּכְעִסֶנָּה".
ואיך הגיבה חנה? חנה לא ענתה לפנינה, רק בכתה ולא הייתה מסוגלת לאכול:
"וַתִּבְכֶּה, וְלֹא תֹאכַל".
אִמָּהוֹת וְעֲקָרוֹת בתקופת התנ"ך נקבע מעמדה של האישה בחברה ובמשפחה בתנ"ך 'אין' עקרים, רק עקרות!! |
"יהֹוָה סָגַר רַחְמָהּ"
בתפיסת התנ"ך אם אישה אינה יכולה להרות, אות הוא כי ה' מונע זאת ממנה.
המטפורה: "יהֹוָה סָגַר רַחְמָהּ", מתאר את רחם האישה כבעלת דלת ומנעול,
כשה' נועל את 'הדלת' האישה אינה יכולה ללדת.
המספר משתעשע עם הציור הלשוני 'סגר רחם':
אלקנה נותן לחנה "מָנָה אַחַת אַפָּיִם", למרות שהיא עקרה: "וַיהֹוָה סָגַר רַחְמָהּ".
פנינה מכעיסה את חנה, בגלל עקרותה: "כִּי סָגַר יְהֹוָה בְּעַד רַחְמָהּ"
הנדר של חנה והשיחה עם עלי הכהן
פסוקים ט-יט1
במהלך הארוחה קרבה חנה לבית ה' כואבת, בוכה ומתפללת:
"וְהִיא מָרַת נָפֶשׁ, וַתִּתְפַּלֵּל עַל יְהֹוָה, וּבָכֹה תִבְכֶּה".
היא נשבעה ונדרה נדר לה':
בקשה: "אִם רָאֹה תִרְאֶה בָּעֳנִי אֲמָתֶךָ,
וּזְכַרְתַּנִי, וְלֹא תִשְׁכַּח אֶת אֲמָתֶךָ.
וְנָתַתָּה לַאֲמָתְךָ זֶרַע אֲנָשִׁים".
תמורה: "וּנְתַתִּיו לַיהֹוָה כָּל יְמֵי חַיָּיו,
וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ".
– חנה הנמיכה עצמה בפנותה אל ה', וכינתה עצמה פעמיים בכינוי המשפיל, שפחה: "אֲמָתֶךָ".
– שלוש פעמים באותו המשפט היא התחננה לפני ה' שישים לב אליה:
"אִם רָאֹה תִרְאֶה בָּעֳנִי אֲמָתֶךָ, וּזְכַרְתַּנִי, וְלֹא תִשְׁכַּח אֶת אֲמָתֶךָ".
רק אז היא מציגה את בקשתה להביא ילד לעולם: "וְנָתַתָּה לַאֲמָתְךָ זֶרַע אֲנָשִׁים".
הנדר של חנה כתנאי | |
אִם "אִם רָאֹה תִרְאֶה בָּעֳנִי אֲמָתֶךָ… |
אָז וּנְתַתִּיו לַיהֹוָה כָּל יְמֵי חַיָּיו, וּמוֹרָה |
חנה גוזרת סוג של נזירות על בנה
♦ הוא ישרת בבית ה' כל ימי חייו.
♦ תער לא יעלה על ראשו (לעולם הוא לא יגזור את שערותיו כשמשון).
למעבר לנזירותו של שמשון לחצו כאן
מהו נדר? – התחייבות, מלווה בשבועה, שאדם לוקח על עצמו מרצונו החופשי. – הנדר של יפתח הוא מהסוג הזה. למעבר לסיפור יפתח לחצו כאן. |
חנה ועלי
זמן רב התפללה חנה: "וְהָיָה כִּי הִרְבְּתָה לְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי יְהֹוָה".
עלי הכהן שישב בפתח היכל ה', התבונן בפניה של חנה: "רַק שְׂפָתֶיהָ נָּעוֹת, וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ",
והתרשם שהיא שיכורה:
השיחה בין עלי הכהן לחנה
עלי: "עַד מָתַי תִּשְׁתַּכָּרִין? הָסִירִי אֶת יֵינֵךְ מֵעָלָיִךְ".
חנה: לֹא אֲדֹונִי, אִישָּׁה קְשַׁת רוּחַ אָנֹכִי, וְיַיִן וְשֵׁכָר לֹא שָׁתִיתִי,
וָאֶשְׁפֹּוךְ אֶת נַפְשִׁי לִפְנֵי יְהֹוָה.
אַל תִּתֵּן אֶת אֲמָתְךָ לִפְנֵי בַּת בְּלִיָּעַל,
כִּי מֵרֹוב שִׂיחִי וְכַעְסִי דִּבַּרְתִּי עַד הֵנָּה".
עלי: "לְכִי לְשָׁלוֹם, וֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יִתֵּן אֶת שֵׁלָתֵךְ, אֲשֶׁר שָׁאַלְתְּ מֵעִמּוֹ".
חנה: "תִּמְצָא שִׁפְחָתְךָ חֵן בְּעֵינֶיךָ".
למרות הנזיפה הפוגענית של עלי: "הָסִירִי אֶת יֵינֵךְ מֵעָלָיִךְ". ענתה לו חנה בסבלנות, בעדינות ובנימוס.
עם סיום דבריה הבין עלי הכהן שטעה באיבחון שלו, והוא מיהר לברך אותה.
ברכה מפי איש אלהים מכובד כעלי שינתה את מצב רוחה של חנה.
עם סיום השיחה, כשחזרה למשפחתה, נעלם העצב מפניה, והתיאבון שב אליה: "וַתֹּאכַל, וּפָנֶיהָ לֹא הָיוּ לָהּ עוֹד".
למחרת היום חזרה משפחת אלקנה לביתם: "וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר, וַיִּשְׁתַּחֲווּ לִפְנֵי יְהֹוָה, וַיָּשֻׁבוּ וַיָּבֹאוּ אֶל בֵּיתָם הָרָמָתָה".
הולדת שמואל הבאתו לבית ה' (פסוקים יט2-כח)
ברכתו של עלי הכהן התקיימה, וכעבור שנה חנה הרתה וילדה בן.
היא קראה לבנה 'שמואל', והסבירה את מובנו במדרש שם: "כִּי מֵיְהֹוָה שְׁאִלְתִּיו".
שמו של שמואל מסמל את היותו אצלה פיקדון זמני, עד שתחזיר אותו לה'.
נכון הוא שהצליל של שמואל ושאול דומה, אבל שמואל אינו נגזר מהשורש 'שאל'.
משפחת אלקנה המשיכה במנהגה לעלות למשכן שילה בכל שנה, אבל חנה לא עלתה איתם עד שהילד נגמל
(גמילה מיניקה, באותם ימים, יכלה להימשך שנים אחדות), וכך היא אמרה לאלקנה:
"עַד יִגָּמֵל הַנַּעַר, וַהֲבִאֹתִיו וְנִרְאָה אֶת פְּנֵי יְהֹוָה, וְיָשַׁב שָׁם עַד עוֹלָם".
אלקנה חשש שמא ה' יכעס עליהם בשל העיכוב: "עֲשִׂי הַטּוֹב בְּעֵינַיִךְ; שְׁבִי עַד גָּמְלֵךְ אֹותוֹ, אַךְ יָקֵם יְהֹוָה אֶת דְּבָרוֹ".
יחד עם זאת הוא קיבל את החלטתה של חנה.
חנה מציגה את שמואל לפני עלי
כשנגמל שמואל הביאה אותו חנה, אמו, לשילה. יחד עימו הביאה המשפחה מתנה גדולה: שלושה פרים,
כמות גדולה של קמח ונבל יין.
חנה ניגשה לעלי והזכירה לו את פגישתם, ואת העובדה שהיא מקיימת את נדרה:
"בִּי אֲדֹנִי, חֵי נַפְשְׁךָ אֲדֹנִי,
אֲנִי הָאִישָּׁה הַנִּצֶּבֶת עִמְּכָה, בָּזֶה, לְהִתְפַּלֵּל אֶל יְהֹוָה".
אֶל הַנַּעַר הַזֶּה הִתְפַּלָּלְתִּי,
וַיִּתֵּן יְהֹוָה לִי אֶת שְׁאֵלָתִי אֲשֶׁר שָׁאַלְתִּי מֵעִמּוֹ.
וְגַם אָנֹוכִי הִשְׁאִלְתִּיהוּ לַיהֹוָה כָּל הַיָּמִים, אֲשֶׁר הָיָה הוּא שָׁאוּל לַיהֹוָה".
שימו לב למשחק המילים שמרמז על הדדיות של מידה כנגד מידה:
ה' נתן לחנה את שאלתה/בקשתה:
"וַיִּתֵּן יְהֹוָה לִי אֶת שְׁאֵלָתִי אֲשֶׁר שָׁאַלְתִּי מֵעִמּוֹ".
בתמורה, חנה מעניקה לה' את בנה:
וְגַם אָנֹוכִי הִשְׁאִלְתִּיהוּ לַיהֹוָה כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הָיָה הוּא שָׁאוּל לַיהֹוָה".
לפני חזרתם לביתם, השתחוו אלקנה וחנה לה': "וַיִּשְׁתַּחוּ שָׁם לַיהֹוָה".
דמותה של חנה
חנה הייתה אשתו האהובה של אלקנה ולמרות אהבתו הרבה אליה, הייתה עצובה בגלל אי יכולתה ללדת
ילדים, ובגלל שפנינה הציקה לה בשל כך.
חנה כל כך כמהה לילד עד שהיא נדרה נדר, שאם אלהים יתן לה בן, היא תקדיש אותו לאלהים לכל ימי חייו.
חנה מצטיינת בעדינותה. את כאבה היא נשאה בדממה, היא לא השיבה לפנינה ולא התגרתה בה.
גם לעלי שפגע בה, כי חשב אותה לשיכורה, היא הגיבה באיפוק ובנימוס רב.
חנה עמדה בהבטחתה, קיימה את נדרה, וכשהילד נגמל הביאה אותו לבית ה'.
במהלך הפרק חנה משתנה, מאישה עצובה ומושפלת היא הופכת שמחה וגאה.
מנהגים ואורח חיים
– משפחות משבט אפרים נהגו לעלות בקביעות לבית ה' (שבשילה) פעם בשנה.
– המשפחות הביאו קרבן, זבח, ואכלו ממנו.
– אבי המשפחה חילק את המנות.
– גודל המנה הראה על היחס המיוחד למקבל.
– אנשים נהגו להתפלל במקום הקדוש ולבקש בקשות מה' (בדומה לנהוג
כיום בכותל המערבי).
– אמונה בכוחה של ברכה שניתנת מפי הכהן.
– הקדשת ילדים לשירות המקדש.
– נחיתותה וסבלה של אישה עקרה.
– מערכות יחסים קשות בין הנשים הנשואות לגבר אחד.
ביטויים להטמעה:
מִיָּמִים יָמִימָה; מָנָה אַחַת אַפָּיִם; מָרַת נָפֶשׁ; עֲשִׂי הַטּוֹב בְּעֵינַיִךְ;
אֶל הַנַּעַר הַזֶּה הִתְפַּלָּלְתִּי.
למעבר לכל פרקי שמואל א לחצו כאן
שמואל א פרק א – שעורים, שאלות ודפי עבודה
סכמו את פרטי המידע על משפחת אלקנה בפסוקים א-ב.
מה הייתה מערכת היחסים בין חנה לפנינה (פסוק ו-ז)?
איך מתואר יחסו של אלקנה לחנה ? הביאו דוגמאות (פסוקים ד-ח).
העתיקו את נדרה של חנה והסבירו אותו (פסוקים יא-יב).
איך התרשם עלי הכהן מחנה המתפללת, ומדוע (פסוק יד)?
מה הייתה נימת דבריו של עלי לחנה בפסוק יז? מה אמר לה לה? העתיקו את דבריו.
איך הסבירה חנה לעלי את התנהגותה? ובאיזו נימה דיברה אליו (פסוקים טו-טז)?
איך הודתה חנה לברכתו של עלי, ומה הרגישה לאחר מכן (פסוק יח)?
מדוע חנה לא מיהרה למסור את שמואל לבית ה'?
תארו את דמותה של חנה כפי שהיא מצטיירת בפרק א.
כתבו שלושה מנהגים שלמדתם עליהם בפרק א?
כתבו משפטים עם הביטויים הבאים:
מִיָּמִים יָמִימָה
מָנָה אַחַת אַפָּיִם
מָרַת נָפֶשׁ
עֲשִׂי הַטּוֹב בְּעֵינַיִךְ
אֶל הַנַּעַר הַזֶּה הִתְפַּלָּלְתִּי
למעבר לכל פרקי שמואל א לחצו כאן
אפשר בבקשה את ההגדרה המדויקת למילה "אמתך" בבקשה??
אמתך = שפחה (נקבה של עבד).
משתמשים במילה זו גם כמילת נימוס, כשמישהו מציג עצמו כאילו הוא נחות.
פשוט מבורכת! כל הכבוד עוזרת לי מאוד!!! תבורכי
תודה רבה עבור מערכי השיעור ועבור ביאור המילים הקשות.
לתלמידיי קל וכייף ללמוד תנ"ך.
אני נעזר במערייך.
תודה תודה תודה!
אתר נפלא ,תבורכי ! אך חסרות תמונות ומצגות שעוזרות לתלמידי לזכור את החומר טוב יותר.
כל הכבוד מקסים ומפורט עבודה מושלמת וגם מסביר היטב
אתר שמשמש אותי בכל שיעור ושיעור
פורסם בפייסבוק בקבוצת מורות משקיעניות ושכה לשבחים רבים.
תודה רבה!!!!
כל הכבוד לך
עבודה מושלמת
תודה
מקסים! מפורט ומוסבר היטב. מסייע לי בהכנת השיעור לתלמידיי ישר כח!