אסתר מלכת המגילה

אסתר המלכה – מלכת המגילה

בפרק זה נתמקד במעשיה ובדבריה של אסתר, צעד אחר צעד, להבין מדוע היא ראויה להיקרא מלכת המגילה.

כפרח שפותח אט אט את עלי הכותרת שלו, כך נחשפת גדולתה של אסתר לעיני הקורא.

אסתר הייתה יתומה מהוריה, היא גדלה בביתו של מרדכי היהודי, דודה.
אסתר הגיעה לארמון אחשוורוש יחד עם נערות רבות אחרות שנאספו מרחבי ממלכת פרס
בחיפוש בת זוג למלך תחת ושתי, המלכה המרדנית. 
אסתר היתה: "יְפַת תֹּאַר וְטוֹבַת מַרְאֶה", שהרי המלך חיפש רק נשים יפהפיות כמחליפות לשתי.

הבנות הרבות שהובאו מכל רחבי הממלכה להרמון הנשים של אחשוורוש, עברו שורה של
טיפולי יופי וטיפוח, לשיפור הופעתן לקראת הצגתן לפני המלך.
מבין הבנות העדיף הֵגֶא סְרִיס הַמֶּלֶךְ שֹׁמֵר הַנָּשִׁים את אסתר על פני האחרות, והרעיף עליה פינוקים, 
מפני שהיסתפקה במעט: "לֹא בִקְשָׁה דָּבָר". אסתר התחבבה עליו, ועל כל מי שהכיר אותה: 
"וַתְּהִי אֶסְתֵּר נֹשֵׂאת חֵן בְּעֵינֵי כָּל רֹאֶיהָ". 
כשהופיעה לפי אחשוורוש, נשבה גם הוא בקיסמה. בחר בה לאישה, והמליך אותה תחת ושתי.

כאשת מלך הייתה אסתר סגורה ומסוגרת בהרמון הנשים של אחשוורוש. אסור היה לה
להראות את פניה ברבים.
יום אחד גילו לה נערותיה, שמרדכי, מהלך לבוש בשק ואפר ליד שער הארמון.
אסתר חרדה לשלומו; לבוש אבלים מהווה פגיעה בכבוד המלך. היא מיהרה לשלוח לו
בגדים נאותים, בידי  הֲתָךְ, אחד מסריסי המלך. כשמרדכי סירב, היא שלחה שוב את הֲתָךְ, לקבל הסבר להתנהגותו.
מרדכי דיווח לאסתר על גזירות המן הפועל להשמדת היהודים, ודרש ממנה
למהר אל המלך ולהתחנן לפניו לפעול למען היהודים. 
אסתר נבהלה; היא הזכירה למרדכי חוק ידוע, האוסר לבוא אל המלך ללא הזמנה.
מי שיעז להופיע לפניו מבלי שהוזמן, יומת, והיא כבר לא נקראה אל המלך מזה שלושים יום:
"כָּל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ וְעַם מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ יֹודְעִים, אֲשֶׁר כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֶל הֶחָצֵר הַפְּנִימִית,
אֲשֶׁר לֹא יִקָּרֵא, אַחַת דָּתוֹ לְהָמִית (יומת על פי החוק), לְבַד מֵאֲשֶׁר (אלא אם כן) יוֹשִׁיט לוֹ הַמֶּלֶךְ
אֶת שַׁרְבִיט הַזָּהָב וְחָיָה (אז יחייה ולא יומת), וַאֲנִי לֹא נִקְרֵאתִי לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ זֶה שְׁלוֹשִׁים יוֹם"!

אף שמרדכי אהב את אסתר, הוא הגיב על דבריה בכעס רב. הוא טען שלא תצליח
להתחמק מגורל היהודים; היא עצמה תיפגע, ובית המלוכה לא יוכל להושיע אותה בעת צרה. 
מרדכי הוסיף, שאלוהים הביא אותה למעמדה הרם על מנת שתפעל להצלת אחיה.

למרות החשש הכבד לחייה, נעתרה אסתר לבקשת מרדכי ללכת אל המלך. 
היא קראה למרדכי לאסוף את כל יהודי שושן לצום ולהתפלל לשלומה:
"לֵךְ  כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן, וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם". 
גם היא ונערותיה יצומו. אחרי שלושה ימים היא תלך אל המלך, מתוך ידיעה שהיא עלולה למות:
"גַּם אֲנִי וְנַעֲרֹתַי אָצוּם כֵּן, וּבְכֵן אָבוֹא אֶל-הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא כַדָּת (לא כחוק) וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי".

מה מה גרם לאסתר לפעול: אהבתה למרדכי? הזיקה לעמה? אולי גם וגם.

אסתר האמיצה הופיעה לפני אחשוורוש בבגדי מלכות.
איזו הפתעה טובה, המלך שמח לקראתה, הושיט לה את שרביט הזהב ושאל:
"מַה לָּךְ אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ? עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת וְיִנָּתֵן לָךְ". המלך מוכן היה להיענות
לבקשתה ואף יותר מכך.
בתגובה הזמינה אסתר אותו ואת המן למשתה שתערוך בביתה לכבודם. 
אסתר היפה שקלה יפה את צעדיה. היא לא פעלה בפזיזות, הייתה לה תכנית סדורה מראש
להפלת המן. 
בהגיע המלך והמן למשתה, נהגה אסתר באיפוק רב. לשאלתו החוזרת של המלך:
"מַה שְּׁאֵלָתֵךְ וְיִנָּתֵן לָךְ וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת וְתֵעָשׂ (ייעשה כבקשתך)".
היא הזמינה את המלך לבוא עם המן למשתה נוסף. 
מה חשב אחשוורוש כשאשתו היפה הזמינה שוב את המן ביחד איתו לפגישה כה אינטימית (מעשה שאינו
מקובל על פי נורמות ההתנהגות של החצר הפרסית)? 
במשתה השני שוב הביע המלך את רצונו להיענות לבקשת אסתר:
"מַה שְּׁאֵלָתֵךְ אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וְתִנָּתֵן לָךְ, וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת וְתֵעָשׂ (ייעשה עבורך).

אסתר פנתה אל המלך בנימוס: 
"אִם מָּצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הַמֶּלֶךְ .." 
והמשיכה בתיאור המצוקה האישית והלאומית: "כִּי נִמְכַּרְנוּ אֲנִי וְעַמִּי לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד…".
המלך המבולבל שאל לזהותו של האיש שרוצה לפגוע בה ובעמה:
"מִי הוּא זֶה וְאֵי זֶה הוּא אֲשֶׁר מְלָאוֹ לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת כֵּן?
אסתר הצביעה על המן: "אִישׁ צַר וְאוֹיֵב הָמָן הָרָע הַזֶּה".

המלך הנסער יצא בכעס לגינת ההרמון (אנו כבר יודעים שהוא יוצא מהכלים במהירות רבה).
בינתיים, בחדר, כרע המן המבוהל על ברכיו בתחינה לפני אסתר…
כך מצא אותו אחשוורוש בחזרו לחדר. רק זה היה חסר לו… 
הוא טען שהמן מבקש ל'כבוש את המלכה', מתחת לאף שלו. 
מכאן הייתה הדרך קצרה להוצאתו להורג של המן, בתלייה על העץ שתיכנן עבור מרדכי. 
ואסתר? 
האישה האמיצה והחכמה הזו לא הסתפקה בתלייתו של המן, מפני שגזירות המן עדיין ריחפו
על ראשיהם של אחיה היהודים. 
היא דרשה מאחשוורוש לבטל את גזירות השמד. 
מעתה, במינוי המלך, פעלו אסתר ומרדכי כצוות מלכותי המביא רווחה וכבוד ליהודים.

אמרו מעתה: 
אסתר היא לא רק מלכה יפה. היא אישה חכמה, אמיצה ומנהיגה ברמה לאומית.

היא בהחלט ראויה לכך שהמגילה נקראית על שמה.